שיאי ישראלי לנשים???

[יולי]

טוב, אז הפרטים לא כול כך ברורים לי.
כלומר לא מצאתי אתר של התחרות ולכן לא ברור מי השתתף כמה וכו.
אבל מה שכן ברור זה שאלינה תשיוקין (סליחה אם טעיתי בשם) שברה את שיאי ישראל לנשים בסיגנון FIM. השיא החדש הוא 30 מטר והושג בתחרות Spring Cortez Cup במקסיקו.
אלינה ברכות.
ואני ישמח לשמוע עוד פרטים.
אך היה? אך ההרגש? יש תוכניות להמשך?

[irit]

אלינה עשית את זה!!!!! מזל טוב בובי...אני כל כך מאושרת בשבילך

באמת, ספרי לנו קצת על התחושות

[Alina]

יולי, איפה מצאת את זה?!
עוד לא הספקתי לכתוב על זה.
איריתי, תודה יקירתי! (מתגעגעת!!!!)
חזרתי אתמול לארץ.
הייתה תחרות שבסופו של דבר (למרות התכנונים וההבטחות של למעלה מ15 צוללים) רק ארבעה אנשים (כולל "עבדכם הנאמן") השתתפו בה. שני מקסיקאים (Estrella Navarro, Gonzalo Buxade), גרמני (Patrick Puhlmann) וישראלית אחת (אפרופו, השם הוא - אלינה ציבקין). אהרון סולומונס היה המארגן.

[Alina]

ביום הראשון כולנו משכנו בחבל. אהרון היה פותח התחרות. עשה צלילת 31 מטר (מה שבדרך כלל חימום בשבילו) כי זה העומק של הראשונה שמשכה בחבל - אֵסְטְרֶיָיה היא נסתה לשבור שיא מקסיקאי שהוא כרגע 30 מטר. אבל היא כל כך התרגשה שמרב לחץ (ועייפות כי לא ישנה לילה לפני מהלחץ) לא הצליחה לפמפם כמו שצריך וחזרה אחרי 13.7 מטר.
אחריה אני עשיתי את ה FIM של 30 מטר, ורק ברגע ש"שברתי" את פני המים קלטתי כמה טפשי זה היה להכריז על מספר כזה נמוך. אבל בגלל שזו תחרות ראשונה שלי ויומה הראשון של התחרות - רציתי ללכת על בטוח ובזהירות (ריקודי סאמבה לא היו בתוכניות שלי בשבוע התחרות).
אחריי צלל גונזאלו. ועשה צלילה נקייה של 25 מטר. כמובן שזה לא מתקרב לשיא המקסיקאי הגברי, אבל זה היה נחמד להתנסות בתחרות. פעם הבאה הוא יפתיע.

[Alina]

יום למחרת ניסיתי לעשות CTW של 38 מטר. פמפום ראשון-כלום, שני-כלום, שלישי-אוזן ימין מפמפמת ושמאל לא (נא לא לשכוח -אני עם מונופין ובשלב זה כבר בסביבות ה7-8 מטר), רביעי - ירייה חזקה באוזן שמאל ומן רשרוש מוזר שלא הפסיק עד שחזרתי לפני המים. על הסונטו 9.4... כולי אכזבה גדולה מאוד. אהרון מרגיע. בודק שהאוזן בסדר ומסביר שרק מחצתי את עור התוף (ולא נזק יותר חמור). אהרון, כרגיל, מאוד תומך.
מייד אחריי צוללת אסטרייה (שהיא דור שני במשפחה למורי שחייה וגם מלכת יופי של חצי האי באהא קליפורניה והייתה במקום החמישי בתחרות הכלל ארצית המקסיקאית, ופשוט בחורה מקסימה ), ומביאה את התג מעומק של 25 מטר כשהיא עושה CNF. גם לה יש את ההרגשה שזו צלילה קלה מדי. אבל מרוצה מזה שזה הולך חלק.
אחריה צולל פאטריק CTW עם ביי פינס. גם הוא הולך על בטוח ולא מתקרב למקסימום שלו, וצולל ל 25 מטר.
מסיים יום זה גונזאלו עם CTW בביי פינס של 33 מטר. מדגים סגנון יפה מאוד (טוב, הוא תלמידו של אהרון) בדרך למטה, עול אל פני המים עם שפתיים קצת סגולות (מה שהפחיד את החברה שלו שצילמה).
אבל כולם בצעו פרוטוקול תקין.

[Alina]

ביום השלישי לתחרות הבנים לא הגיעו. פאטריק למד (סטודנט) וגונזאלו פגע בברך.
נותרנו שתי בנות - אסטרייה ואנוכי.
אסטרייה, צריך לציין, תלך רחוק עם הצלילה. היא שחיינית ומורה לשחייה (ויש לה גובה של דוגמנית, מה שעוזר לה בסגנון ה"בלי סנפירים") עם סגנון יפייפה. בנסיון הראשון לבצע DNF היא הפילה את כולנו ב 78 מטר, כשהשיא המקסיקאי לנשים הוא 75 מטר! אבל ביום התחרות הלכה על בטוח והכריזה 65 מטר. ידוע שמסיבות טכניות אי אפשר לבצע יותר משהוכרז בסגנונות העומק, אבל בבריכה (סטאטי ודינאמי) ניתן להכריז פחות ולראות "איך הולך". והלך לה יפה!!!! היא החליטה שמספיק לה כשראתה את ה T מול עיניה. עלתה לפני המיים, ביצעה פרוטוקול יפה וידה נגעה ב 96 מטר!! אבל...
יש כלל פשוט - לא משנים כלום לפני שעושים שיא!!! אבל מאחר ואין לה עדיין ציוד משלה (היא רק התחילה), והיא לווה ציוד מאחרים. והיא השתמשה בחגורת המשקולות של מישהו, כי"באימון שבוע לפני זה אני השתמשתי באותה החגורה", אמרה...בלי לקחת בחשבון שהמשקל בחגורה שהיא לא שלך יכול להשתנות לפי צרכיו של בעל החגורה. כמו כן, נזכרה שיש לה בבית חליפת אליאוס והחליטה שזה הזמן להשתמש בה.
במשך הצלילה רגליה צצו שלוש פעמים על פני המים, כי היא הייתה קלה מדי. כך קיבלה נקודות פנאלטי, מה שאומר שאין שיא.
מיד אחרי התייצבתי אני. באימונים לא פעם ביצעתי 75 מטר (וזה לא היה מקסימום, כי לא עושים כל יום מקסימום), אבל לפעמים זה גם בקושי 50 מטר. מה לעשות, מי שמכיר אותי יודע טוב מאוד שאני...לא בדיוק בכושר שיא. אז הכרזתי 40 ואמרתי "נראה"...
החמישים הראשונים הלכו חלק, ואחרי הפניה - החומצה החלבית תקפה את רגליי. המשכתי עוד 17 מטר וכך הגעתי ל67 מטר ב DYN. זה הספיק לי, כי ידעתי שיש עוד יום תחרות בבריכה.

[Alina]

ביום הרביעי לתחרות - שוב, נותרנו שנינו- אסטרייה ואני.
פאטריק היה בלימודים ולא הצליח להבריז (או לא רצה). וגונזאלו עדיין לא הרגיש בטוח מספיק בעניין הברך... (כך לפחות אמר), אז הוא צילם מהסירה.
אסטרייה הכריזה על CNF של 30 מטר, ואני דבקתי בהחלטה הקודמת - CTW של 38 מטר.
מזג האויר (שלא כמו בשאר הימים) לא היה לטובתנו, ואולי זה מה שטרם לריכוז (כשהכל טוב מדי - המחשבות מתפזרות). בימי ההחלמה עם האוזן הבנתי את הטעות. אני אף פעם לא ממתינה כל כך הרבה זמן בין הצלילות. כל השהייה במצב מאוזן לאורך זמן פשוט הציפה אותי במוקוס (למרות שהתנזרתי כשלשה שבועות לפני כן מחלב ומוצריו), כי ניצלתי את כל ה-45 דקות לפני האופישל טופ. לכן הפעם החלטתי לקצר. החלטתי שעשרים דקות זה מספיק. חימום סטאטי ועוד שתי צלילות ל15 במשיכת חבל ומספיק. אחרת גם הפעם החומצה החלבית לא תפסח עלי (כמו שהיה לא פעם באימונים ואז יכולתי לתפוס את החבל - מה שאסור בתחרות).
אהרון מושך אותי בלניארד לכיוון החבל, שם עלי את הסונטו. שופט אחד צועק: "two minutes to official top!", אני נרגעת לגמרי, מורידה את הפוקוס מהחבל ופשוט "לוחצת על כפתור הסטארט במוח" (שעל קיומו לא ידעתי עד שלא נקלעתי למצב של תחרות).
הספירה לאחור נגמרת ואני לוקחת את הנשימה האחרונה "1,2,3,4..."פמפום ראשון נקי, פמפום שני- נקי! פמפום שלישי -יש! זה הולך לקרות (שאר הפמפומים היו קלים ביותר). הסימון על החבל מבלבל , כי ההכרזה שלי לא הייתה על מספר עגול. אבל ברגע שראיתי את הסימון הכחול אדום, הרגשתי את הלחץ. נזכרתי במלותיו של אהרון "זה בסדר, זו רק אי נוחות קטנה. תכף זה יגמר, אני בסדר גמור. עוד קצת". אבל כשזרקתי מבט חטוף ל"צלחת" עם התגים - תוך שתי שניות הייתי שם! משכתי בתג, תפסתי את החבל לשם הסיבוב ופתאום אני רועה מולי דמות מבעבעת ידעתי טוב מאוד על קיומו של ארטורו (הסייפטי עם הסקובה שאמור גם להודיע לשופטים אם נגעתי בחבל באיזור הלא מסומן באדום - שני מטר לפני האפס), אבל באוטו הרגע זה בלבל אותי ואני מוצאת את עצמי מראה לו את הידיים שלי (פורשת אותם לצדדים), והוא מראה לי אוקיי (אחר כך צחקנו על זה הרבה) ואני טסה חזרה. רק אחר כך הבנתי כמה מהר כל זה קרה. על הסונטו - 1:00, ועל התג CTW 38. פרוטוקול נקי, חיוך למצלמה של גונזאלו. וההבנה שזו הייתה יכולה להיות צלילת 40 מטר קלה!. אבל תמיד עדיף לעשות פחות ולצאת טוב מאשר ללכת על הקצה ולפחד מבלק אאוט או סמבה.
מיד אחרי ניצבת אסטרייה. השופטים מושכים את החבל חזרה ל30 מטר (ההכרזה שלה) והיא יורדת בסגנון ובאלגנטיות ללא סנפירים ונעלמת לאחר 10 מטר. אחריה צולל הבטיחות ופתאום אני שומעת את השופט אומר משהו על התג. מאוחר יותר התברר שהוא לא שלח את הקרבינה עם התג של אסטרייה למים. היא מבלה שם 11 שניות בחיפוש אחר התג, כי נדמה לה שהיא לא רואה את התג הלבן על גבי הצלחת הלבנה. צולל הבטיחות מראה לה בסימנים שזה בסדר והיא יכולה לעלות. על פני המים גם היא עושה פרוטוקול נקי, חושפת חיוך כובש (הזכרתי שהיא ממש יפה?) ואחרי קבלת הכרטיס הלבן מתלוננת שהייתה בקלות עושה 40, לו אהרון היה מרשה לה הצלילה שלה הייתה 1:31.

[Alina]

כמו ביום שלפניו (זה כבר היה צפוי מראש) הבנים התנדפו. אחד בלימודים והשני -מצלם את הדינאמי.
אסטרייה מכריזה על 60 למרות שביצעה 96, כי קצת הפחיד אותה צבע שפתייה הסגלגל בתום הצלילה ההיא. כולנו מתחננים בפניה לא לנסות לשבור את ה 100, כי ה 96 לא היה לה קל. אני לעומת זאת מעלה את הציפייה בחמישה מטר נוספים בידיעה שיכול להיות שגם את זה לא אסיים (שום דבר לא בטוח אצלי) ומכריזה על 45
בתקווה שהפעם היא מאוזנת עם המשקולות ובידיעה שאת השיא היא כבר שברה תאורטית, היא מזמינה את ההורים שלה (האבא מייסד בית ספר לשחייה והאמא -אמא במשרה מלאה) את אחיה שהוא אחד השחיינים הטובים במקסיקו ותלמידו לעתיד של אהרון (זה הגדול עוד יותר גדול יהיה - פוטנציאל עצום!!!), ועוד כמה חבר'ה שהיא רצתה בנוכחותם כי הם ספונסרים פוטנציאליים שלה כאתלטית וכמנחה תוכנית (כרגע מצולם הפיילוט של תוכנית על הטבע של מקסיקו ובעיקר על העולם התת ימי העשיר). גונזאלו מתרוצץ אחר השופטים ומצלם כל תנועה. 50 מטר, סיבוב, 70 מטר, עוד 10 והשיא שלה. אבל היא בשלה...ממשיכה וממשיכה. פתאום צלצל לי בראש המשפט שהיא אמרה בצחוק "אני אלך בסוף על 120!". היא מגיעה למאה ובביטחון מלא מסתובבת שוב! אני עדיין בהכנה לצלילה שלי, אבל אני מורידה את הראש למים לראות את סוף הצלילה ופתאום אני רואה ענן בועות שהיא שחררה. השופטים צועקים לאהרון לקפוץ למים ובזמן שהוא עושה את זה - ידה מופיעה על שפת הבריכה והיא עוזרת לעצמה לעלות על פני המים. היד שלה נוגעת בנקודת ה 106 מטר!!! אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא אאוט לגמרי (למרות ניסיון נואש להראות עם היד OK) וזה שאהרון תומך בה שלא תצנך חזרה למיים. השופטים מראים כרטיס אדום, ומלבישים עליה צינוריות חמצן ועוזרים לצאת מהמים. המשפחה שלה מפוחדת מאוד, אבל תוך פחות מדקה היא חוזרת לעצמה. כשמספרים לה מה קרה - היא בהלם. כי אחרי 75, לדבריה, כבר איבדה את הצורך לנשום ופשוט המשיכה באופן רובוטי. לא האמינה שעשתה 106 עד שראתה את הוידאו. 106 מטר CNF רבותיי! בנסיון השני. אבל השיא ימתין לתחרות הבאה.
אותי כל הסיפור הזה תופס במהלך ההכנה לצלילה וכל כך מלחיץ אותי עד כדי רצון לוותר על הצלילה. אחר כך אהרון מסביר לי שאני חייבת ללמוד להתנתק מזה, כי בתחרויות הגדולות אוכל לראות יותר מבלק אאוט אחד ועדיין אהיה חייבת להמשיך. אותי זה לא מרגיע ואני בחוסר בטחון גמור מסתובבת ב 50, ממשיכה עוד, אבל לקראת הסוף צפה לאט מדי לפני המים. וכך קצה הסנפיר מופיע על פני המים לפני שאני מוציאה מהמים את הפנים.ידי נוגעת בסימן של 73 על סרט המדידה, פרוטוקול נקי אבל כרטיס צהוב עם הסבר של מה שקרה.
אבל זה לא יותר מדי מפריע לי, כי כולנו חוזרים לטפל באסטרייה שבשלב זה שומעת את הרשמים של כולם לגבי מה שקרה לה.

[Alina]

לסיכום, הייתה תחרות קטנה ונחמדה שהייתה ערוכה לפי כל הנהלים והכללים, ונתנה לכל החדשים לטעום ולנסות ולהתרגל.
בשביל כולם הייתה זו הפעם הראשונה.
לפי הניקוד - זכיתי בתחרות ו"זכיתי" ביומיים מיגעים במטוסים עם המונופין והתיקים. אבל אני בבית!!! אז מתי מתאמנים?

[יולי]

כול הכבוד