לו רק הדגים יכלו לדבר

[Alina]

זוכרים את שימי הדג מהתוכנית האח הגדול? זוכרים את נמו, השושנון? המשותף לשניהם הוא שחוץ מהיותם דגים אקזוטיים הכלואים באקוואריום של מישהו רק כי בא לו – הם גם מדברים.

לו רק כל הדגים היו יכולים לדבר, אני לא בטוחה שהם היו מברכים לשלום את כל המבקרים בים. יותר מזה הייתי מצפה שיספרו לנו עד כמה החיים שלהם השתנו לרעה. כמה בלתי נסבל כל הזבל שצף בים, ולאיזו תמותה הוא גורם. הייתי מצפה מהם לצרוח על כל מי שדורך על האלמוגים, ולוקח חתיכות הביתה כאילו זה צמח שימשיך לגדול ב"עציץ". הייתי מצפה מהם להתדפק על עדשות המצלמות של הצוללים ולזעוק "די לזיהום!"

אבל במציאות, כשדג מדבר אלינו, אנחנו לא שומעים. זה לא שהוא לא מדבר, כן? פשוט אנחנו הפכנו להיות חרשים. אבל מי שמבלה יותר ויותר זמן בים...מפתח אמפתיה כל כך גדולה לכל החי/צומח הסובב אותו, שלפעמים בא לו לצעוק במקומם!

ממשלת ארה"ב החליטה לקחת יוזמה, ללכת צעד אחד קדימה ולא להסתפק בהסברה הלא נשמעת ולא נראית של משרדים להגנת הסביבה. הפעם, במקום לפנות את ההפגנות של הירוקים, ולהשתיק אותם ע"י שינוי קטן ולא משמעותי (עד יעבור הזעם) – הממשלה השקיע והזמינה סרטון קל לצפיה, קליט, צבעוני. אחד שקל יהיה להזדהות עם הדמויות שבו.

צביקה לבנת, אילתי לשעבר, צלם בעל שם עולמי בתעשיית סרטי הטבע, בעיקר צילום תת ימי – הוא זה שהרים את הכפפה ויצר את הסרטון. במשך שבעה חודשים הוא הסתובב עם מצלמה בחופים של הים הקריבי ואסף חומר גלם לסרט. הסרטון הופק באנגלית וספרדית, ודובב על ידי בניסיו דל טורו. בסרט "מספרים" בעלי החיים בעצמם על הסביבה שלהם. על כמה היא חשובה להמשך קיומם. על הנזק שנגרם על ידי בני האדם אל מול עיניהם. ועל איך כדאי להתנהג, מה אפשר לשנות ואיך אפשר לעזור.

בתקווה שהים הקריבי והשונית בו יהנו ליחס חדש ממבקריהם ולו רק במעט. מי ירים את אותה הכפפה בארץ? השונית באילת נמצאת באותה הסכנה, ומי שמכיר את יופיה במשך שנים רבות – ראה את השינוי לרעה משנה לשנה. "השונית היא חלק מהטבע של ארצנו שסובל וצריך את עזרתו של כל אחד מאיתנו", ציין לבנת. "יש לנו ארץ מדהימה ביופייה ואנו קוברים אותה בפסולת, אנחנו חייבים לדאוג ולעשות שלילדים שלנו יישאר הקסם של הטבע".


קישור לסרטון ביוטיוב