צולל על רצועה

[Alina]

לפני זמן מה פרסם ויליאם טרוברידג' מכתב פתוח לקהילת הצוללים החופשיים בעניין מערכת בטיחות שבה הוא משתמש לצלילותיו.

למה מתכוונים כשאומרים צלילה חופשית? חופשית - במילה עצמה טמון הפרוש של היות הצולל חופשי, משוחרר, לא מחובר לשלל המכשירים והתוספות , האביזרים והקישוטים שרק מפריעים לו להתאחד עם המים. הגוף לא כבול, מסוגל לזוז בכל כיוון – הגוף חופשי. אין משהו יותר מלהיב מאשר נפילה איטית חסרת מאמץ ליד קיר אלמוגים, או צניחה מהירה כמו אבן אל תוך המעמקים. זו הרוח של הצלילה החופשית.

בגרסה התחרותית של הספורט, כשהאתלטים בעיקר בודקים את גבולותיהם, ואז אמצעי הבטיחות הם בחשיבות עליונה. האפקטיבי וחסכוני שבהם הוא "משקל נגדי" (counter weight): הצולל מחובר על ידי לניארד לחבל מולו הוא מעמיק, ובקצה השני של החבל מחוברת משקול הכפולה במשקלה מזו שבקצה חבל הצלילה. את זו עם המשקל הגדול יותר משחררים במקרה חירום, והיא עובדת ככמו מעלית – מעלה את המשקולת הקלה יותר (זו שאליה הצולל הגיע בהעמקה) לפני המים, ואוספת את הצולל בדרך בעזרת הלניארד שאיתו הוא מחובר.באימונים ונסיונות זה תמיד עלה יפה. לפעמים בהנדסה – מה שהכי פשוט – עובד הכי טוב. וזה נכון גם במקרה של המערכת הזאת.

עם זאת, זה גם נכון שכעבור שמונה שנים מאז שמערכת המשקל הנגדי נכנסה כפריט חובה לתחרויות, לא היה אף מקרה אחד שהצריך את התערבות המערכת – אף לא אחד! (הערה: הפעילו את המערכת, כשצוללים היו איטיים מדי ולא עמדו בלוחות הזמנים שהם עצמם הצהירו פשני השופטים, אבל המערכת מעולם לא הצילה חיים וחיים אף פעם לא היו תלויים בה).
מצד שני, היו איספור מקרים בהם הלניארד (שמשמש למשקולת הנגדית) יצר מצבים שיכלו לסכן את החיים של הצולל. זה נראה שאין קרבינה מושלמת שלא הייתה איכשהו נתקעת בזמן הנפילה על חבל נקי וחלק, וגם אם הייתה כזאת – יש סכנות נסתרות בדמות חבל הדבקה שמתחיל להשתחרר במים, הלניארד עצמו לופף את הצלחת התחתית, או מסתבך עם חבלים/רשתות (כמו שקרה באליפות עולם לקבוצות ביפן).



כמעט לכל צולל חופשי יש איזה סיפור אימה על טריק מוזר שהלניארד עשה במהלך הצלילה. ויש צוללים המאמינים שהם יראו מקרה מוות אחד שנגרם כתוצאה מהשיטה, לפני שנשמע על תאונה שנמנעה הודות לשימוש במערכת.

חוקי AIDA (ההתאחדות הבינלאומית לפיתוח צלילה חופשית) הנוכחיים קובעים כי "כל צוללי העומק מחוייבים בשימוש בלניארד". שם גם צויין, כי לנסיון אישי לשבירת שיא עולמי, מותר למארגן להגיש לאישור הוועדה הטכנית של AIDA מערכת אבטחה חלופית".

זה בדיוק מה שעשינו בשביל פרוייקט "הקטור" (צלילה של ויליאם טרוברידג' לעומק של 100 מטרים ללא עזרים). מערכת הבטיחות הייתה דומה לזו בשנת 2007, (לפני שינוי החוקה) וכללה צוללי בטיחות עם מיכלים שהיו פרוסים לאורך כל החבל במרווחים קטנים. הם נכנסים לתמונה רק במקרה חירום, וגורמים לעלייתו המיידים של הצולל למעלה.

האמצעי הראשוני והעיקרי להצלו של הצולל יהיה לחבר את הצולל אל החבל עם הלניארד ולסמן לצוות על פני המים שעליהם להפעיל את מערכת המשקולת הנגדית, כאשר שק הצפה משמש כאמצעי הצפה משני. כך שמערכת משקל נגדי עדיין נדרשת, אבל הלניארד ה"מאיים" מחובר לצולל רק במקרה חירום, משמעו – הוא לא יכול ליצור מקרה חירום בעצמו!
היתרונות של מערכת בטיחות כזאת לעומת מערכת משקל נגדי הם:

1. לעומת הצוות שעל פני המים - צוללי סקובה רואים מיד כשקורה מקרה חירום, ויכולים לפעול בהתאם מיד.
2. במקרה חירום, הלניארד מחובר לפרק כף היד, ולא לחגורה (במקרה של צלילת ללא עזרים), מה שמשפיע על תנוחתו של הצולל – הידרודינאמית יותר ופתחי הנשימה לא מוצפים בעליה.
3. במקרה חירום אין פסק זמן בין איבוד הקרה לבין תחילת העלתו של הצולל לפני המים. (לדוגמה, במקרה של עילפון ב-40 מטר, למשקולת יקח כדקה להגיע מעומק של 100 מטר, עד העומק בו הצולל נמצא. מה שחושף את הצולל לברוטראומה, כי הוא ממשיך לצנוח).
4. אין שום סכנות חבויות כשלא משתמשים בלניארד במשך כל הצלילה (קשרים בקצה החבל, או סתם באמצע החבל הם דבר רגיל).

המערכת הזאת נדחתה על ידי הועד המנהל את AIDA, בנימוק שזה לא כלל שימוש בלניארד לאורך הצלילה. אני מבין את הסיבה מאחורי ההחלטה: הלניארד יוצר חיכוך עם החבל, ומפריע להידרודינאמיות, כך שצלילה בלעדיו יותר קלה. מאחר והתנאים בכל הצלילות צריכים להיות זהים, ולאף צולל לא צריכים להיות שום הגבלות או יתרונות יחסית לצלילה הקודמת או הבאה, בוודאי שלא בשיאי עולם.

בכל זאת, חבל שבספורט שלנו הצולל צריך לסבול מזה שהוא אזוק לחבל רק בשביל שוויון בתנאי צלילה. במיוחד כשהקרבינות הן אלה שיוצרות לא פעם את מקרה החירום, וגם לוקחות מהאתלט חלק קטן מה"חופש" שבצלילה "חופשית".

מאחר ואני פשטן וטהרן, אני חולם על כך שאבצע את ההקטומטר כמו באימונים: גוף חופשי מעמיק באוקיאנוס. אולי אני אצלול כך באימונים, אבל עכשיו אני צריך להרגיל את עצמי לשימוש בלניארד, כדי שאהיה מוכן לקחת את האביזר גם למסע שלי אלמעבר ל-100 מטר ובחזרה.

וויליאם טרוברודג'.

[Gidi]

כשלא מקפידים על כללים, אז יהיו תקלות עם לניארד.

אין שום סיבה למשל ללניארד להגיע למשקולת תחתית -
כדור טניס במרחק 1.5 ממטר מצלחת התחתית על החבל,
גם מונע הגעה של הלניארד והיד "האזוקה" לצלחת, שלא לדבר
על המשקולת שצריכה להיות במרחק של לפחות 2 מ' מהצלחת.

ועם כל הכבוד לחופשיות, מדובר בתחרות
ולא בשחייה מעל ריף אלמוגים - ספירה לאחור בקול רם, שעונים
וצורך בהבאת תג מעומק מסויים ושמירה על כללים, זה ניגוד לחופשיות של התחביב בספורט זה.

לא פעם, מערכות קאונטר לא עבדו כראוי גם אם היו צריכים,
בגלל שלא ייצרו/הרכיבו אותן כמו שצריך, גם מבחינת משקל.

כפול משקל מהצד ממול לצולל זה לא מספיק. נקודה.
וגם אז, עדיין משתמשים באנשים שעוזרים להעלות ולמשוך את החבל בכדי לזרז העניין.

בקיצור, לא פשוט כמו שנשמע לייצר מערכת טובה ואפקטיבית,
יש חלופות מעניינות לא פחות ואף אפקטיביות יותר, אך לא מתאימות
למקומות מוגבלים כגון החורים הכחולים בדהב ובבהאמה.

[spidergoat]

רק לא מזמן הלך צולל "לאיבוד" כי לא היה קשור לחבל.
אמנם לא התנסיתי בלניארד, אך אני לגמרי מבין את החשיבות בשימוש בו.
הסכנה האמיתית בכל ספורט אתגרי, מתחילה בנקודה בה הספורטאי מרגיש כל כך בטוח וחופשי, שהוא יעדיף לוותר על אמצעי זהירות.
ראיתי את זה קורה במוטורי, ברולרבליידס ובטיפוס מצוקים.
התוצאה תמיד אותה תוצאה...