היתוש ואני

[nirf]

שישי בבוקר חג ראשון של סוכות

ירדנו אתמול לאילת והתחושה בצלילות הראשונות לא הייתה נינוחה. זמני תחתית קצרים משאני רגיל והייתי צריך להזכיר לעצמי שהגוף הזה יודע להיות הרבה יותר רגוע ונינוח שם למטה. אני מקווה שהיום יהיה אחרת.

חמסין קליל התיישב על אילת הבוקר. האוויר לא זז וככה אני מרוויח, גם ים פלטה וגם קצת יותר חם במים.
המטרה- היתוש. בדרך, צריך לעקוף קבוצות אנשים לבושים חליפות גומי כחולות, מיכלי מתכת וסנפירים קצרים עד כדי גיחוך שאוהבים לערוך חישובי דקומפרסיה (איזו דיפרסיה) תוך הפרחת בועות אוויר וניסיונות מגושמים לאזן את עצמם.
לאחר שעברנו את המכשול הראשון (עוד נפגוש בהם בהמשך) יש לפלס נתיב גישה אל הכחול בין כסאות נוח, היפופוטמים בביקיני וגוריהן המשכשכים במים הרדודים ומתקשרים בדציבלים גבוהים.
ואז.... מים קרירים בלב השרב מלחכים עד הברכיים ולאט לאט חודרים דרך החליפה.
יריקה ושפשוף של עדשות המסכה, סנפירים על הרגליים (בזהירות כירורגית של מנתח מוח שלא ישרטו חס ושלום) ואפשר להכניס את הכל הגוף אל השקט הקריר הזה.

כל בעיטה במים מרחיקה אותי מהבלגן ומכניסה אותי לתוך השקט האהוב כל כך. המים חלקים וצלולים באופן מיוחד הבוקר ואנו מטלפים מעל שובל של ידידינו חובבי הפרחת הבועות שכבר מגיעים ליתוש. חיוך של תענוג עולה על השפתיים ושלווה מחלחלת לעצמות.

עוגנים את מערך הצלילה למצוף ומורידים את החבל בזהירות לא לפגוע לאף סקובאיסט בראש. מסכמים סדר צלילה ומי מאבטח את מי ואפשר להתחיל להתנשם.

נרגע ומפעיל את הסרעפת בקצב איטי, עוצם עיניים ונותן למים לערסל אותי. די התפנקנו מספיק באנו לצלול ,לא לנשום. לגימה אחרונה,השנורקל יוצא וברווז.
היד על האף והרגלים עובדות בתנועה ארוכה והנה אני כבר רואה בבירור את היתוש מוקף הבועות מתקרב אלי. נעצר ב-20 מתהפך ונתלה על החבל. עוד כמה שניות ומתחיל לטפס חזרה.

אפשר להרגע הכל תקין. אוזן ימין שהפסיקה לכאוב רק מאוחר אתמול בערב עושה איתי חסד ולא מענה אותי.

מחכה לדן וגידי שיסיימו את סבב החימום שלהם ואז שוב תורי. נשימות והרגעות והנה אני מוכן, שוב נשימה עמוקה ואחרונה מאוד, פמפום ראשון, הרגליים עובדות את תחילת הדרך והעיניים מרוכזות בחבל. הקצב מטר בשניה ועברתי את הסימון של ה15 מטר- תנועה אחרונה עם הסנפירים ומכאן עד למטה בצניחה חופשית, נותן לכח המשיכה לעשות את שלו. 25 מטר- חוזרת לה תחושת ההשתנקות בגרון ואני מרוכז בה מדי מכדי להעצר לפמפם. 31 מטר ואני נתפס במשקולת ומתהפך עם הראש למעלה, נותן לברכיים לנוח על הקרקעית. פתאום כל תחושת המחנק נעלמת לה ואני מתפנה להנות מהנוף. מולי היתוש שוכב לו כהרגלו חרטום אל המעמקים אדיש אלי. אני רגוע לגמרי, נינוח לחלוטין מרגיש בבית אם ארגע קצת יותר אני עלול להרדם.
מעיף מבט בשעון 31.5 מטר, בוהה בקרקעית לידי ומנתח את צורת האלמוג שנמנעתי מלמחוץ ברגע האחרון.
פתאום חודר להכרה שאני כאן לא מעט ויש עוד דרך ארוכה למעלה, מחכים לי שם למעלה. משיכה בחבל לדן ותנועת חזה עם הידיים, מתרחק מהקרקעית ועכשיו גם הרגליים מצטרפות. ידיים מתוחות מעל הראש והרגליים דוחפות יחד כמו דולפין.
20 מטר- מבט למעלה ודן מחכה לי כבר ב10 מטר עוד שתי תנועות ואני מולו המבט שלו מחפש את העיניים שלי ואני מחייך בתגובה. תנועת רגליים ותנועת חזה אחרונה ואני נושם עמוק אוויר נקי.
כמה הנאה אפשר לדחוס לדקה וחצי?

מתנשם לי למעלה וחושב כמה מחובר לכאן ולעכשיו הייתי בדקה וחצי האחרונות כמו בוויפסנה ומבין שכל ההרגשה הזאת לא היתה אפשרית אם לא היה בן זוג שאני סומך עליו לגמרי.

[Gidi]

הופה, המהנדל יודע לכתוב...


נהניתי מאוד,ידידי.



גם מהיתוש

[דן זלגלר]

[יאן]

יפייפה.....

[BlueDiver]

אחלה כתיבה ניר והצלחת להעביר את החוויה בלי לגרוע ממנה, כל הכבוד.

שמח לשמוע שנהניתם שם, חבל שלא יכולתי להגיע, רק עכשיו חזרתי מבית חולים בגלל "תאונת" צלילה שהייתה לי, אפילו עשיתי CT ראש .

חוץ מזה כל הכבוד על ההתקדמות המהירה שלך, ממש מדהים.


חוסאם

[nirf]

איזו חבורת מפרגנים
אני עוד עלול להמשיך לכתוב.
חוסאם ידידי מקווה שתחלים בקרוב. חסרת לנו בסוכות. מקווה להתראות בפעם הבאה שנרד.
או אפילו לפני כן בברכה לקצת דינאמי.

לילה טוב

ניר