חויות צלילה חופשית באיטליה

[valk]

קצת באיחור (לוקח לי הרבה זמן להתעושש) אני רוצה לשתף אתכם בחויה של חופשת צלילה חופשית באיטליה.
בסוף חודש יולי, על האי 'אלבה' נערך קורס צלילה ע'י ויליאם טרובריג'. אולי לא מדוייק לקרוא לזה קורס, אלא יותר
סדנה של אימונים ושיפורים בצלילה חופשית.

לקראת ערב, ביום ראשון, סוף סוף הגעתי ליעד. האי מאוד הרשים בנופים, והכל היה נראה די שונה ממה שראיתי
בדרך. אחרי כרבע שעה נסיעה מ Portoferraio הגעתי ל "Katabasis" – מן מרכז ספורט ימי, שבין השאר מתעסק עם צלילה
חופשית, בו היה מאורגן האירוע. חצר, בית דו קומתי קטן שמשמש כאכסניה. הראשון שבא לקבל את פני היה כלב חמוד, הקרוי על שם
דבק מקומי (את השם שכחתי). כפי שהוסבר לי מאוחר יותר, הוא הגורם היחיד בגללו היה צורך להצניע חפצים אישיים, במיוחד אלה שמכילים
דברי מאכל. את הצוות והמשתתפים מצאתי בחדר אוכל על ארוחת ערב באוירה מאוד ביתית.
בקורס השתתפו כ15 אנשים, ביניהם גם ז'אן ז'אק מאיול – בנו של ז'אק מאיול המפורסם. כמעט כולם איטלקים... היה בחור אחד אמריקאי בשם
Tom אבל גם הוא כבר שנה עבד באיטליה, והרגיש לא רע עם השפה. בקיצור – הייתי כמעט היחיד שלא מבין איטלקית. מאוחר יותר שמחתי להכיר את
בריטני – אישתו של ויליאם, שהעבירה שעורי יוגה ופרנאיימה. השיעורים היו באנגלית כאשר ויליאם היה המתרגם. כפי שאפשר לנחש, היו לי קשיים מסויימים
בהבנה של מה שאומרים מסביב וכבר קראו לי 'לייצן' (בלשון המעטה כנראה ) בגלל הרעיון לקחת קורס שבו כולם מדברים איטלקית. ועדיין היה כיף!

יום שני הוגדר כיום ההרשמה, והשלמה של כל הפרטים כספיים וביורוקרטיים. אחרי שזה לקח 5 דקות בערך הלכתי לחפש שותפים לצלילה, מאחר וצלילות
מאורגנות היו מתוכננות למחר. להפתעתי, כמה אנשים השיבו לי שלאותו יום הם תיכננו רק לנוח ולהשתזף על חוף הים. במחשבה אחורה,
היה בזה הגיון מסויים. מאמץ בימים הבאים היה לא קטן. בסופו של דבר פגשתי קבוצה של אנשים מאוד נחמדים, שאכן הלכו לצלול קצת באותו היום,
וצירפו גם אותי. נסענו לחוף... באיזשהו שלב סטינו מהכביש לאיזה כביש עפר צר בתוך החורשה. עוד כמה דקות 'הליכה', בין העצים בתוך החורשה,
וירדנו לחוף הים. סוג כזה של הגעה לחופים הוא די נפוץ שם הצלילות היו לא עמוקות. די הרבה צמחיה מתחת למים בהשוואה לים התיכון בחופים
שלנו. פרנצ'סקו רוסו היה עסוק בחיפוש תמנונים מתחת לכל סלע אפשרי, והיה די מופתע שלא פגשנו אף אחד... אחת הצוללות, קרדיולוגית במקצוע,
סיפרה לי שהיא נכנסה לתחום של צלילה חופשית כדי לפתור בעיות שינה, והיא בעיקר נהנת מהרגיעה בזמן הצלילה. אחרי צהריים עשינו עוד צלילה,
שהייתה אמורה להיות יותר עמוקה. נסענו לחוף אחר. הפעם ירידה לחוף הייתה איפושהו בין הסלעים. הים היה די גלי, וזה כבר לא היה כל כך טריויאלי
להכנס למים. הפעם צללנו אל קרקעית של חול, מכוסה בהרבה ירק, ואיזה מטר מעליו צפו להקות של דגים קטנים. אחרי שטיפה הפכתי את האוזן, והתחלתי
להרגיש סימפטומים ראשוניים של מחלת ים, נסענו לשתות בירה בחוף מתורבת יותר, ומשם חזרנו "הביתה".

בערב ויליאם הגיע לאלבה, ולמחורת בבוקר עשה שיחת הכרות קצרה (באיטלקית כמובן) שכנראה כללה תאור כללי של מה הולך להיות, מטרות הקורס
(נראה לי שהיה שם משהו כמו "זה לא כמו קורס רגיל של אפנאה אקדמי" אבל על תתפסו אותי על מילה), וכן הוא ביקש מכל אחד להציג את עצמו, ולמזלי
נבחרתי להיות ראשון שאמור היה להגיד משהו אמנם ניחשתי נכון שמצפים ממני לספר על עצמי, ניסיתי להגיד שלהתחיל ממני היה "bad idea ". המילים
שלי נשמעו כ 'buon idea' משום מה, והוא רק חייך בהסכמה. אחר כך 'אסף' איכשהו עבר טרנספורמציה מוזרה ל'diego ' לבסוף הכל הסתדר
למקומו. tutto a posto כמו שהם אומרים יצאנו ליום צלילות ראשון. עלינו על הספינה בנמל של לקונה, והפלגנו למקום הצלילה. האמת, גם זה
היה חויה. הנופים שנראו מתוך הספינה היו מדהימים. מקום שעצרנו לא היה רחוק מקו החוף, אבל כרנאה להגיע לחוף הזה ברגל ובמיוחד עם ציוד,
בכלל לא פשוט. עומקים שם היו מכ20 עד 50 מטר. מ4 פינות הספינה הורידו חבלים, כאשר משקולת תחתית הייתה צינור פלסטיק ממולא בטון.
זה היה יום של צלילות טכניקה לא עמוקות, ונראה שזה גם היה היום הכי קשה בשבילי. לפני זה כלל לא צללתי בלי סנפירים, אולי רק בבריכה, אבל זה
עולם אחר. נראה שרוב המשתתפים היו יותר מוכנים לזה (מפתיע שבקורס של ויליאם טרובריג' צוללים בלי סנפירים ) ונראו הרבה יותר טוב במים.
עשינו ברווז, צלילה רק עם ידיים, אחר כך רק עם רגליים – בשלב הזה לא הצלחתי להעמיק יותר מ3 מטר.

בלילה הייתה רוח חזקה, ברקים, אפילו קצת גשם. זה כנראה השפיע על הטמפרטורה במים למחרת. בעומק של כ10-12 מטר אפשר היה להרגיש מעבר חד
לטמפרטורה נמוכה יותר, וזה הורגש גם עם 5ממ אופן סל. יום אחרי זה המים כבר היו נעימים. בכל מקרה, ההגרשה בצלילה השתפרה קצת, וגם
העומקים גדלו. נראה לי שהכי עמוק שירדתי באותו יום היה סביבות 14 מטר. ויליאם עשה מספר צילומי וידאו של הצלילות כדי לצפות
בהם יחד אחר כך, ולנתח את הטכניקה. יצא לי לשבת איתו אחרי ארוחת ערב על הוידאו ולצפות בכמות של טעיות שלי, עד כדי פרטים די קטנים.
גיליתי למשל שאני מכופף את העצבעות כשאני מחזיר את הידיים למעלה. הלואי וזאת הייתה הבעיה העיקרית אחר כך הוא הראה לי כמה
מצגות שהוא השתמש בזמן ההרצאות, והסביר לי בקצרה על מה היה מדובר. זה לא אותו דבר כמו הרצאה שלמה, אבל עדיין היה נחמד
אגב, אולי פה המקום לציין שהיה ממש כיף להכיר את יוליאם ואת בריטני – הם אנשים מאוד מאוד נחמדים.

ביום חמישי תוכננה צלילה עמוקה. אותה החלטתי לעשות עם סנפירים. היו תרגילי יוגה במשך כשעה לפני ארוחת בוקר, אחר כך נסענו
לים. היום התחיל לא משהו. כבר לפני כניסה למים התחלתי להרגיש מחלת ים. ירדתי למים, עשיתי קצת חימום עם משיכה בחבל.
עוד צלילה אחת לחימום... הרגשתי על הפנים. לא רגוע, עייף, מחלת ים... מה לא?! הסתובבתי במשהו כמו 14-15 מטר, עליתי למעלה,
ואמרתי לויליאם שלצערי היום כנראה לא תהיה לי צלילה עמוקה. הוא אמר שאם כך, פשוט תעשה מה שאתה רוצה... התרחקתי מהספינה
קצת, פשוט נחתי על המים והסתכלתי על הכחול. חזרתי לחבל, חיכיתי קצת שיתפנה, וצללתי שוב. בשלב מסויים כבר הבנתי שהצלילה
הזאת תלך טוב. הייתי רגוע והרגשתי טוב יותר. מלאתי פה באוויר, והמשכתי ליפול. החבל לא היה מסומן, ופשוט חיכיתי לצפצוף של השעון
צלילה ב30 מטר. פתאום הפימפום הפך להיות קשה יותר, וזה היה קצת מוזר. מוקדם מדי, הרי עוד לא הגעתי ל30. נו טוב, העיקר
שהפימפום עבד בסוף אני שומע ציפצוף, ממשיך עוד קצת. רואה את המשקולת התחתית של החבל המקביל, ומחליט להסתובב – די
מרוצה מעצמי. נראה לי שתוך כדי סיבוב הסתכלתי על השעון – והנה הפתעה. 36 מטר. כנראה שהשעון היה מכוון ל35 ולא ל30 כפי שחשבתי.
בדרך חזרה בשלב מסויים התחלתי להרגיש מן עקיצות על כפות הידיים, שפסקו זמן קצר אחרי הצלילה. מחלת ים לא עברה, אבל מצב הרוח
השתפר בהרבה. שברתי את השיא שלי. באותו יום עוד הלכתי לטייל קצת על האי, קצת בירה בלילה במרינה קמפו... הרי הצלילה העמוקה
כבר אחרי. ביום שישי צוללים... צלילה עמוקה רק בלי סנפירים ))) טוב, אצלי זה לא יצא עמוק מדי – 17 מטר, וגם עם זה נשארתי די מרוצה.
חוץ מבעיות בטכניקה אני עדיין מרגיש לחוץ כשצולל בלי סנפירים, זה כנראה שאלה של זמן וניסון. אגב, לא מעט חברי עשו שם צלילות
באיזור ה30 מטר ללא סנפירים. לצלילת כיף ביום שישי אחרי צהריים לצערי לא הספקתי. רציתי לראות קצת יותר נופים מתחת למים. סיפרו לי
שהיה נחמד, אך הים היה עוד יותר גלי מהרגיל.

זהו..היה כיף! היו חויות נוספות שפחות קשורות לצלילה חופשית(איחור למטוס למשל ) ), לא אפרט אותן פה, גם ככה זה יצא ארוך.

[valk]

עוד כמה תמונות....