סמבה ועילפון,המאורעות

[עודד בר]

ביום שלישי בלילה הגעתי לאילת ולאחר שינה של שלוש שעות בלבד יצאתי לדייג בחוף הצפוני
על גבי קיאק,בשעה שמונה לערך ניפגשתי עם דן ואלון לצלילה בכפר הצוללים,עשיתי מספר צלילות לעומקים של 22 מ הרגשתי מצוין למרות העיפות הרבה שאחזה בי בשל חוסר שינה ואנטיביוטיקה שטיילה לה בתוך דמי וצורך מיגור דלקת אוזניים שהייתה מספר ימים קודם לכן,
יכולתי להעמיק אך בהמלצתו של דן לא עשיתי זאת,בכל פעם שעליתי לפני המים היה לי עוד המון אויר,המשכנו לצלול ולהיתעשע במים כמו גם להפריח טבעות אויר מ 10 מ היה מדהים,משם הגענו דן אלון ואנוכי למאהל שלי אכלנו והרבצנו וודקות עד הערב היה פשוט נפלא לשהות גםבמחיצתו של דן,למחרת יצאנו דן ואני לצלילה כאשר בדרך פגשתי את יניב שהחליט להיצטרף
אלינו,דן ואני עשינו כמה צלילות עד שיניב הגיע למקום,אני ירדתי לעומקים של 26-27 מ
והתחושה היתה שאני יכול הרבה הרבה יותר,פשוט יצאתי עם הרבה אויר בכל פעם,היה לי איזשהו מחסום פסיכולוגי שמנע ממני להעמיק בכל פעם שהגעתי לעומקים הנ"ל,לאחר שיניב הגיע עשיתי לו כמה צלילות בטיחות והחלטתי שהפעם אני יורד לשלושים מטר,כשהגעתי לעומק הרצוי חטפתי מכת קור עזה בליווי של הרגשה שלא הכרתי מעולם,הריאות התכווצו בצורה כזאת שנתנו תחושה שאין אויר כאילו שהם בגודל של גולה,עם התחושה הזאת אני מסתובב לעליה כאשר במוחי רצה המחשבה שכאשר אעלה קצת המצב יחזור לקדמותו,הדבר לא קרה וזה הכניס אותי לפניקה
למרות שלא היתה לי בעיה של אויר באותו הרגע,הפניקה שהישתלתה עלי שרפה לי במהירות רבה את מלאי האויר תוך כדי עליה אני פוגש את דן בדרך שכשהרגלו מחייך אליי ברוך ומנסה להרגיע אותי,אני מנסה להישתלט על עצמי ולהירגע ,אך זה החזיק בדיוק שתי שניות ושוב הפניקה
היא ששולטת בי איך שאני יוצא מהמים דן מוביל אותי למצוף ואני חייב לציין שלמרות כל מה שסופר כאן לא הרגשתי שום בעיה שהולכת ומתקרבת,זה נראה כמו סתם עוד פניקה חסרת משמעות,הדבר האחרון שאני זוכר זה שאני תופס את המצוף,מיד המשך....

[Gidi]

איפה ההמשך??

[עודד בר]

לאחר שהתעוררתי וזאת לאחר כ 20 שניות, לדברי דן ,חשתי בכך שהייתי מעולף וזאת בעיקר מפני שעברתי פעמיים בחיי הליך של איבוד הכרה ,אחת בתאונת דרכים על גבי אופנוע,השניה בקופנגאן שבתיאלנד לאחר מסיבות חוזרות ונשנות עד שעות הצהריים שלמחרת,ההרגשה הייתה נפלאה
ואני לא צוחק בכלל!!כמו סרט מהיר שרץ במוח,רק מי שחווה זאת יבין על מה אני מדבר,את מה שקרה בזמן הסמבה והעילפון אשאיר למקור הראשון לספר ,דנדוש היקר,לאחר ניתוח העניינים ובשיתוף עם דן המסקנות הינם:
1.ההתקדמותי בצלילה הייתה מהירה מדי,שכן אני בצלילה חופשית רק שלושה חודשים.
2.העומק שבו הרגשתי נח היה 22 ,הייתי צריך להרגיש נוח גם ב25-26 מ לפני ההתקדמות.
3.הקפיצה מ 21 מ(הצלילות שלי בקורס עם דן)ל 30 מ גדולה מאוד וצריכה להתבצע בהדרגה.
גם אם מרגישים שאפשר יותר,שכן כל מטר בעומקים הללו משמעותי מאוד וטילוף כלפי מעלה
במאזן ציפה שלילי ביותר, קשה שבעתיים מעומק אחר.
4.אנטיביוטיקה זה בהחלט לא מתכון טוב לצלילות.
5.אסור לתת לפניקה להישתלט!!הפניקה היא מקור לבעיות רבות ועושה פעולה הפוכה מהיעוד
שלה במקור,היא פשוט שורפת המון המון חמצן.
מעבר לכך ובתוך כך ,היה מצוין ופשוט נפלא.
רב תודות לדן,אם שכחתי משהו אכתוב,דן הבמה שלך

[עודד בר]

אגב זה הדג שניתפס.

[דן זלגלר]

אוקיי,
במהלך צלילת הבטיחות ראיתי שעודד קצת לא רגוע בדרכו למעלה ובערך במטר האחרון הוא ניסה לתפוס בחבל. הבנתי שהייתה לעודד צלילה קשה והובלתי אותו מיד אל המצוף בסיום הצלילה.

עודד תפס את המצוף אך לא התחיל לנשום, לאחר כ 5 שניות הוא התחיל לפרכס.
אני מוכרח לציין שכבר נתקלתי בהתקפי סמבה שונים בעבר אבל מה שעודד חטף היה מאד אינטנסיבי, אנחנו מדברים על התקף פרכוסים מלא שנמשך כ 7-6 שניות (ארוך יחסית).

תפסתי את עודד מהצד כדי שלא ישקע כי הוא לא יכל להחזיק במצוף יותר - הוא איבד את השליטה על שרירי הפנים ולא היה מסוגל להכניס אוויר פנימה דרך הפה, יניב שהיה איתנו במים מיד משך את המסיכה מהפנים שלו - ועודד התעלף, נשכבתי מאחוריו כדי לשמש לו למצוף ולשמור את דרכי הנשימה שלו מחוץ למים ונשפתי על פניו תוך קריאה בשמו והפצרה לנשום.

הוא פתח את העיניים לאחר כ 10 שניות של עלפון מלא, קצת המום ולאחר כ 3 שניות נוספות היה מסוגל לתפוס במצוף בכוחות עצמו.

כמו שעודד אמר, היו כאן כמה גורמים מקדמי סיכון:

- העמקה מהירה מידי
- צלילה במצב בריאותי ירוד
- נטילת תרופות לפני הצלילה (אנטיביוטיקה)

שיחד עם המצב בו עודד היה נתון במהלך הצלילה הובילו לחרדה - פאניקה ובסופו של דבר לתקרית המדוברת

חשוב להדגיש שהסיטואציה הזו יכולה לקרות לכל אחד, בכל עומק לאחר כל צלילה...
עדיין רוצים ללכת לצלול לבד?



דן.

[Gidi]

מטורף...

מזל באמת למלווים המנוסים...


אני אמנם עדיין בעומקים קצרים משמעותית(6-7).

אבל תמיד מקפיד לצלול עם חבר שגם דג בצלילה...
וכמו כן, לא צולל אם אני לא במצב...


מי ייתן ובנות הים יחכו עוד כמה עשרות שנים...

[erdooom]

מזל טוב עודד ... מקווה שזה לא יקרה שוב, אבל עם כן אז רק במצב כזה. התחושה שדיברתה עליה מוקרת לי והוסברה לי, באיזשהו שלב בצלילת עומק הגוף מגיב ללחץ הקיצוני בהתכווצות, אנשים עם נסיון עברו את השלב הזה ויודעים להמשיך. אני אישית מאד תקוע בוא. וכמובן ענין הלחץ הוא הדבר הקריטי פה. שמעתה משהוא כשהייתה מאולף ?

דרך אגב אחרי עילפון או סמבה אסור ! להמשיך לצלול. למרות ההיי שמרגישים (אחרי עילפון). כי הגוף בטרואמה ויכול להגיב בצרוה מאד לא צפויה (כגון עיבוד הכרה בצלילה מאד רדודה).

והעיקר ! לשתות מים העיקר זה לא לצלול לבד, הבדל בין "חוייה" למות בטוח.

[עודד בר]

[erdooom]

למה אתה מתכוון בסרט ?

אני שאלתי לגבי מה שמעתה כי הבנתי שהרבה שומעים מוסיקה ... אני משום מה שמעתי איזה טרנס עצבני בחוייה שלי, וזה בהחלט לא מה שאני שומע בדר"כ.

והדגש על המשך צלילות היה עבור מי שקורא את הפורום ...

[עודד בר]

הכוונה שרצים סרטים במהירות רבה מאוד
אני לא זוכר עכשיו מה היה התוכן
זכרתי בדקה שלאחר מכן
והזיכרון נעלם