הצלילה החופשית שלי

[irit]

"הדבר הראשון שלמדתי: אני צריכה להפסיק לחשוב...האושר הפנימי שלך היא החוויה האמיתית שלך... אני חייבת להשתחרר, לא להחמיר עם עצמי, הדברים יסתדרו ברגע שאני אשחרר את הלחץ הפנימי שלי..."

יום שבת הגיע
הכנסנו את כל המטען לרכב, הכנו ארוחה קלה שכללה בעיקר עוגת שוקולד, סוכריות, שתייה וכדי להרגיש בריאות לקחנו גם קצת פירות.

השראת הסרט "תלמה ולואיס" הכניס אותי ואת חברתי לארבע שעות של פאן.
הי דרומה לאילת.

שלום לכולם, שמי אירית ואני דג חדש (בצלילה חופשית) במים.

את שנותיי בספורט הצלילה עד ליום ראשון ה- 5 לאוגוסט 2007 (בו עשיתי את הקורס בצלילה חופשית), ביליתי בצלילת מיכלים בלבד. לא אשקר ואומר, שצלילת מיכלים היא חוויה כייפית בפני עצמה, עובדה שרובנו נחשפנו לה לראשונה, ואף נהננו גם עם אויר דחוס (נכון שקשה לכם להודות בכך כיום או לחזור לצלילה זו) הרי המטרה מקדשת את האמצעים. כל חובב ים, דייג ובכלל את הכחול שם למטה יכול להודות שכל דרך, אבל כל דרך, שתביא אותנו למעמד שלשמו התכנסנו, יהיה מבורך.


ההחלטה לעשות קורס צלילה חופשית:
אם לגעת בנקודת הזמן בה חשבתי על צלילה בכלל וצלילה חופשית בפרט, ניתן לומר שמנהרת הזמן לוקחת אותי עשר שנים אחורה. הכרתי את עולם הצלילה דרך חבר טוב ומימשתי את הרצון כאשר עשיתי את הקורס (צלילת מיכלים), אך עדיין נשארה לי פינה קטנה וריקה בפנים.
חלק מהרצון ועשיית הקורס הגיע מהסרט הידוע " הכחול הגדול", כמובן שאתם עכשיו מעקמים את זווית הפה ומעלים בועת מחשבה קטנה...."נו באמת למי הסרט הזה לא עשה משהו?! זה כבר מתחיל להראות נדוש".
אז זהו, שיש משהו במחשבה הזאת, אך אם באמת נבדוק את האינדיבידואל נבין שלכל אחד יש רשמים אחרים מאותו הסרט: האחד נשבה בקסם האקסטרימי של דרך הירידה למים, השני דווקא מעדיף לזכור את אהבת הים דרך עיניו של גיבור הסרט, השלישי פשוט התאהב בעלילת הסרט - לכל אחד יש צורת התבוננות אישית בסרט, את חוויית הצפייה שלו, אומנם במקרו אנו מרגישים את אותה תחושה של האהבה לים והאהבה לספורט, צלילה חופשית, אך במיקרו כל אחד שט למקומות אחרים (או במקרה שלנו, צולל).

אני אהבתי את הרגעים בהם הגיבור קפץ למים בשעת ערב וצלל עם הדולפינים. התחושה בבטן, הוא חלק מהים, האושר בחיוך שלו, כאילו הוא חוזר הביתה מיום עבודה קשה ופוגש את האנשים האהובים עליו ביותר.
השקט, האין סוף, הכחול, זה הקסם שלי. זאת החוויה שלי מהסרט, זה החלום הקטן שלי, שגדל עם כל שנה שחלפה.

צלילות הסקובה סיפקו אותי לתקופת מה, אני מודה, אבל לפני כמה חודשים התעוררה בי שוב אותה נקודה בבטן שהעבירה את הכמיהה לכל הגוף. זה קרה לאחר שראיתי את הסרט פעם נוספת (אחרי שהרבה זמן לא ראיתי אותו), אך הפעם בניתוק מוחלט מהמציאות (בעודי יושבת על הספה בסלון), ההרגשה של האושר הבהירה לי סופית, שאני צריכה לעשות את הצעד.

למה, בעצם, לא מספקת אותי צלילת מיכלים?
הרי אני למטה, נושמת, רואה הכל, אני מחוברת לכחול,ובכל זאת החיבור לים עדיין לא מושלם בצורה בה אני רוצה להתחבר, משהו מאוד עצור וטכני, מעין שיריון כבד שצריך להסיר כדי להרגיש את הקלילות,את החופש, כדי להגיע לאותנטיות מקסימלית!

הגענו לאילת, האוויר החם והיבש משאיר חיוך על השפתיים.
מחר אני מתחילה קורס צלילה חופשית.

בוקר יום ראשון, הרגשת חופש מהולה בהתרגשות קלה. דן כבר חיכה לנו על הספסלים, מאורגן להתחיל בהעברת התורה כולה.
האווירה הייתה רגועה ונעימה. חולק לנו קלסר עם כל החומר שיועד ללמידה ( כמובן שבסוף היה לנו מבחן בקיאות בחומר, דבר שהכריח אותנו לשנן כל פרק ופרק), וכאן דן אני חייבת לומר לך שהחומר והדרך שהעברת אותו היה מעניין, קליט וידידותי לסביבה.

לאחר הסבר מעמיק של החומר התיאורטי, כאשר דן חוזר על כל פרק לא ברור בצורה רגועה וסבלנית, הצליח לבסוף החומר לחלחל לתוך תאי המוח שלי, ההרגשה הייתה שהוא נהנה מעצם העברת החומר, וכל חזרה עליו רק דרבנה אותו לפצח את המכשול הלא ברור שלנו, כולל הדגמות שהעלו חיוכים על השפתיים.
לאחר הצלחה גורפת להבהיר לנו כיצד להשוות לחצים, עברנו לחלק הרטוב של היום.

לנשום, לעצור, כמה זמן?
אימון עצירת נשימה סטטית.
את החלק הרטוב של היום התחלנו בבריכה קטנה ועגולה במועדון מדוזה (שכחתי לציין שהקורס נעשה במתחם מועדון מדוזה, אוירה כייפית וחמה), דן החזיק את הסטופר ביד והסביר את מטרת האימון הנ"ל: לבדוק כמה זמן אני יכולה לעצור את הנשימה, לאחר הכנה לפני הכנסת הראש למים ע"י תרגיל נשימות (שלמדנו גם בחלק התיאורתי "על יבש"). הוא נתן את ההוראות ואני הייתי צריכה לנשום או להיות בעצירת נשימה. הכל נעשה בהרגשת ביטחון ורוגע.
כבר בנקודה זאת התחלתי להבין את ההבדל בין שתי סוגי הצלילה. בצלילה חופשית, אין לחץ להיכנס למים, הכל נעשה ברוגע ובביטחון, תוך כדי התחברות לעצמך דרך הנשימה.

שקט, אני שומעת את דן מדבר איתי, מכוון אותי. הכנסתי את הראש למים.
להתנתק מההרגשה, מהרצון העז לנשום...." ברחוב קטן במחוז גוש דן בקיץ שעבר.." התחלתי לשיר את השיר של אהוד בנאי ולרחף לי לעולם אחר.

יפה, 2 דקות ועשר שניות....יכולתי יותר אין לי ספק בכך. למה ויתרתי? לא ברור. משהו גרם לי לחזור למציאות ולנתק את עצמי מהמקום הטוב שבו הייתי. הדבר הראשון שלמדתי: אני צריכה להפסיק לחשוב, החשיבה מורידה אותך לעולם הגשמי ובעולם זה אתה צריך לנשום.

לאחר האימון הסטטי עברנו למקום האמיתי, לים.
החבל הורד ל10 מטר, הכנסתי את הראש למים והרגשתי טוב, רגועה, נינוחה.
דן נתן לנו תדרוך מלא ( אמרות מהצבא נדבקות לעד) וכל הזמן דאג לכך שנהיה בפוקוס, רגועים והכי חשוב נבצע את מה שלמדנו (על יבש) בצורה נכונה.

שותפי לקורס ואני נתקלנו בבעיה שהתבררה כשכיחה והיא השוואת לחצים. בעיה שכמובן עצרה לנו את כל תהליך ההעמקה. לא הבנתי ממה היא נובעת? הרי אני צוללת? למדתי את הדבר השני; אני חייבת להשתחרר, לא להחמיר עם עצמי, הדברים יסתדרו ברגע שאני אשחרר את הלחץ הפנימי שלי.
לך תשנה הרגלים של חיים שלמים. החלטתי שעד סוף הקורס אשבור את הבעיה הזאת, היא בטח לא תשבור אותי!

בצלילת מיכלים בעיית הפמפום לא פסחה עלי, אך לא כמו בצלילה חופשית, הירידה למים איטית ובעיקר טכנית כך שלמדתי את שיטת הפמפום שלי. בצלילה חופשית נתקלתי בה שנית ומכיוון שזאת בכלל לא אותה צלילה(כמו שחשבתי), הבעיה התעוררה מחדש, אך כאן נדרשתי לקצת יותר עומק פנימי, הבעיה בצלילה חופשית אינה טכנית בלבד. דן הבין את הבעיה, הוא ידע לתת לי את הטיפים הנכונים והמקצועיים על מנת שאוכל להמשיך את הצלילה. הדבר השלישי שלמדתי; אני צריכה לעשות זאת בעצמי המגבלה הנ"ל מעוגנת בפיתרון שלי בלבד. הרי זאת לא פעם ראשונה שאני מעמיקה. השותף שלי הצליח במשימת הפמפום, הוא השתחרר.

לאחר 4 שעות במים, איך הזמן עובר כשנהנים, יצאתי עם הרגשה טובה חציתי את ה10 מטר, אך עדיין לא הבנתי איך לשחרר את הלחץ על האוזניים. אחד הטיפים שהוא לימד אותי הוא כיצד לנקות את הסינוסים (עזר מאוד, תודה). מה יהיה? איך אני אצליח לרדת מחר ל 18 מטר?
לאחר היום הראשון הרגשתי טוב, מסופקת ורגועה.

את ארוחת הערב עשינו במקום האהוב עלי, הבארביס, דן שבר את שתיקת (הכבשים) הבשר, בו דבק שנה שלמה. אחרי ארוחה ושיחה נעימה, הלכתי לישון בהרגשה טובה, עם חיוך.

יום שני, הקורס התחיל עם חומר תיאורטי הפעם על מצבי חירום בצלילה חופשית, מה קורה לגוף במהלך ההעמקה, בטיחות ותגובה במקרה של תאונה.
הפעם הרגשנו הרבה יותר משוחררים וזה התבטא באינטראקציה הטובה שהייתה לאורך כל היום (כשאני חושבת על זה, האינטראקציה הייתה טובה מהרגע הראשון שנפגשנו בקורס. נו טוב, דן, את האווירה הנכונה אתה יודע ליצור), לאחר החלק התיאורטי נכנסנו למים לתרגל " על רטוב".

אתם בטח שואלים את עצמכם, נו היא הצליחה לשבור את בעית הפמפום מאתמול?

אז כך, כן הצלחתי להעמיק עוד קצת, אבל לא, לא עברתי את מחסום הפמפום גם הפעם. אני אסביר, כן, הצלחתי לפמפם אבל זה לקח זמן מיותר מהירידה.... כל כך רציתי להגיע לכחול הכהה. הרגע בו ירדתי ולא הצלחתי להעמיק גרם לי להיעצר, המבט סביב ולמטה גרם לי לנקודת שבירה קלה. כל כך רציתי לעבור את המחסום.
טוב, נכון שלא הגעתי לצלילה למטרת אקסטרים העמקה, אלא למען חווית החופש בתוך המים. אני נהנת להיות בתוך המים בלי צורך באתגרי עומק. לכן לא היה ברור לי התסכול שכרסם בי, הרי אני בתוך המים וכבר הגעתי ל 15 מטר, אז למה אני מרגישה כל כך עצובה שאני לא מצליחה להעמיק?

יצאנו חזרה לחוף כדי לעשות את המבחן,אני בוגרת אוניברסיטה אחרי מבחנים רבים, זה היה מבחן מכשיל! דן למדת הרבה מהמורים שלך, אבל למה אנחנו צריכים לסבול?! זה היה מבחן קשה. למרות הקושי עברנו אותו בהצלחה, בלי להעתיק (היה לנו מרצה תותח).
לאחר המבחן הייתי אמורה לחזור איתם למים למטרת פאן של סוף קורס, שבירת דיסטנס.
בנקודה הזאת לא יכולתי להיכנס יותר למים, האוזן שלי כאבה ומהכרות רבת שנים איתה, למדתי שאסור לי להכביד עליה כשהיא צועקת לי; מ נ ו ח ה!!!

אני חייבת לשתף אתכם בתחושה שלי באותו רגע בו ידעתי שאני לא יכולה לרדת איתם למים: היו צלילות סקובה בהן לא יכולתי להעמיק מאותה בעיה באוזן, אך אף פעם לא הרגשתי תסכול - "לא נורא, נרד מחר או עוד חודש או שנה הבאה".
עמדתי מול הים וראיתי אותם נכנסים למים, היו לי דמעות בעיניים ואני לא מפתחת כאן טלנובלה, בכל שנות חיי (והן רבות) לא הרגשתי כל כך עצובה לפספס צלילה.

מילות סיכום:
הקורס נתן לי קרש קפיצה לעולם חדש שניקרא " צלילה חופשית". הוא נתן לי כלים בסיסיים כדי להתמודד עם מצבים שונים. הסביר לי בצורה בהירה את תולדות הצלילה, את הסכנות שבה, איך להימנע מהן ובכלל את הפיזיולוגיה בצלילה חופשית.

דן, אני פונה אליך בגוף ראשון בכוונה, כדי שתבין כמה מדהים היית, ידעת להעביר אותנו לעולם קסום. אומנם השותף שלי לקורס ואני מכירים את עולם הצלילה, אך עם זאת נתת לעולם זה ערך מוסף. למדנו המון והכי חשוב נהננו מכל רגע.

ולמי שרוצה לדעת למה הרגשתי כל כך עצובה שאני לא מצליחה להעמיק?
הצלילה פתחה בי מקומות חשוכים, שהתעלמתי מהם לחלוטין, ההעמקה נתנה לי להבין קצת יותר, אתגר נוסף, לאין סוף. היא לימדה אותי מילה בעלת משמעות רבה: סבלנות.

לאחר הקורס נשארתי עוד ארבעה ימים בהם המשכתי לצלול, דן היה לידי בכל זמן נתון. יוני (שהכרתי גם כן בימים אלו) תרם את חלקו המכובד וצלילות איתו נתנו לי הערות בונות ומשמעותיות למכשול ההעמקה. וכך עם הרבה עזרה כנה ואמיתית הצלחתי להגיע למקום של שקט, שחרור מהמטענים שאני סוחבת איתי, מחיי היום יום המלחיצים.
פשוט, זאת מילת המפתח, הכל היה פשוט, זורם, רגוע וכייפי, שלושתנו התענגנו על צלילות נעימות וערבי בילוי משעשעים.
ביום האחרון הצלחתי להשוות לחצים, כן, זה פשוט השתחרר. הקלילות שהגעתי אליה ביום האחרון פתחה את כל המחסומים.

תודה, דן, הקורס נתן לי המון חומר ליישום ולמחשבה. מצאתי את המקום שעושה לי כייף.

האושר הפנימי שלך היא החוויה האמיתית שלך, זאת הצלילה החופשית שלי.

[Gidi]

כל הכבוד!

אירית, הרבה זמן לא קראתי חוויה כזאת...

בהחלט, חווית הקורס לוקחת אותנו רחוק יותר בדר"כ ממה שעשינו קודם,
ולכן, הכיף שבקורס.

הגילוי מחדש של יכולות שנשחקו או שפשוט נשכחו במשך הזמן.

בתור חניך של דן, אני תמיד שמח לגלות שהחוויות של אנשים אחרים
הן בגישה דומה לשלי לאחר הקורס.

לגבי הפמפום, רבות הפעמים בהם אנשים אומרים, שאנו לא בנויים לזה,
או שיש בעיות וכדומה.

לרוב, ההפך הוא הנכון, עם הזמן ועם הנסיון(וכמובן עם הדרכה והנחייה נכונה),
אנו מגלים שהכל יכול להשתחרר ואפילו בקלות.


ואם כבר, לגבי ההעמקה,
ציטוט נחמד, למרות שיש גם לי אובססיה קטנה עם עומק:

"צלילה חופשית לא עוסקת בעומק, אלא בלחוות את הים." (בוב טאלוט)

[BlueDiver]

ואו אירית, שאפו

איזה כתיבה יפה, אחלה תיאור לאחלה חוויה.

את צודקת בהחלט, צלילה חופשית נותנת לנו את החופש לא רק להעמיק בים אלא גם בתוך הנפש שלנו, עם יותר רגיעה כיף ופחות ביקורתיות ולחץ. כמוה המוטו שלי: freediving is freedom

נהניתי מאוד לקרוא

חוסאם

[irit]

תודה

[Gidi]

[irit]

לא דואג, יהיו עוד הודעות רבות בהמשך, אני רק צריכה להיות בים יותר