הסיפור שלי

[noamke]

מעולם לא צללתי חופשי. תמיד עם ציוד, עזרים, גיבוי, מצפנים ושעונים. והנה בוקר יום א 16 לספטמבר מבקש ממני דן להכנס למים רק עם חליפה. הרגשתי ערום, חשוף, פגיע, לא מוגן.
אומרים שהיסטוריה History זה His Story הסיפור שלו. אז זה הסיפור שלי.

יום שבת 15 לספטמבר, שעה 19:00 לערך, אני חולף בנסיעה על שדה בוקר לכיוון אילת. כביש מצפה-רמון. ברמקולים של הרכב מתנגן לו הדיסק של ה"כחול הגדול", סרט cult ללא ספק. כבר שנים שאני שומע את הדיסק בכל פעם שאני שם פעמיי לאילת בשביל לצלול. כך לפחות חשבתי שאני עושה. התחושות שחוויתי בצלילה החופשית היו שונות לגמרי ממה שציפיתי, דימיינתי ואולי אפילו רציתי. הגעתי לקורס כי רציתי ללמוד פאן אחר בצלילה וגיליתי שהקשר בין צלילת מכשירים לצלילה חופשית לא ממש קיים.. לפחות בשבילי. שניהם מתקיימים בים, נכון. אבל זהו.

את קורס הצלילה הבסיסי עשיתי בגיל מאוחר יחסית. המשכתי ל dive master, טכני וטכני מתקדם באופן טיבעי. כמות הציוד, המכלים והמכשור עלתה משנה לשנה. לראות אותי יוצא מהמים סוחב 4 מכלים, גלגלות, פנסים, 2 מחשבים ועיניים של שימי תבורי מרוב משקל ועונה ב "היה כיף" לשאלה "איך היה?", הרים תמיד גבה למישהו. לאחרונה צלילה עם הליום הפך לנושא הלימודי החדש. חישובים, עניינים, שעות של הכנות תפס אצלי כיוון חזק. צולל מכשירים אמיתי. דן קורא לי bubble maker ורק בקורס ראיתי כמה זה נכון כשריחפנו מעל זוג צוללים שאחזו ידיים. חמודים. אבל הבועות.. יא אילוהים.. כמה בועות?! וכפי שחבר טוב שלי היה אומר why like this?.

מועדון מדוזה המוכר לי מאז ומתמיד, נראה שונה היום. אותו ים, אותם אנשים פחות או יותר אבל משהו שונה. אנחנו מתחילים בתיאוריה, חלק שאני מאוד אוהב. להבין. עוזר לי להתמודד. ואח"כ לבריכה שעד היום שטפתי בה את הציוד. עוד מאז שהיא נבנתה. האימון הסטטי מתחיל. אני לא שקט. מחשבות מהעבודה רצות לי בראש. סופר את השניות. הכתפיים מקווצות. הקרקעית של הבריכה מכוערת. א-ו-ו-י-ר!!!! לא מתחבר לי!
פעם. פעמיים. השדים קופצים לי. יאמר לזכותו של דן שהוא לא מתייאש ממני. סבלני. מתאים את עצמו אלי. פעם שלישית. עכשיו אני בכלל דומה ליפני מהסרט "הכחול הגדול" ותיכף מכנס להיפר. באסה! לא מתחבר. ביקשתי מדן לצאת מבריכה ולעבור לים.

עברנו. אחחחחחח.... איזה כיף. כאן טוב לי. האימון הדינאמי מתחיל. השעות עוברות. דן מתקן אותי, מכוון, מדגים. השמש מתחילה להנמיך. החיים יפים. התרגולים זורמים. ממש כיף. סוף יום ראשון לקורס. אני רעב. ארוחת ערב טובה במפלט. בירה צוננת בפאב האירי מול הקניון עם חברים. מנוחה.

השעה 16:30. כמעט נגמר היום השני. בהנחיית דן אני מתחיל את הנשימות המבוקרות לעוד צלילה אחת. אני כבר עייף. לא רגיל. הסרעפת כואבת לי. לא ידעתי שהיא יכולה לכאוב בכלל . נשכבתי על המים כמו מים. נותן לכל גל לעבור לי כמו זרם דרך הגוף ולצאת מצד שני. כל הגוף רפוי. המבט למטה. עיניים עצומות. נשימה אחרונה. פמפום, ברווז כלפי מטה, עבודה עם הרגליים ואני צונח חופשי כלפי מטה. החבל מלווה אותי והכל נעשה יותר א-י-ט-י. שקט. נעים. אין סופי. אני פוגש במבטי את אותו חתול ים סקרן שמלווה אותנו מהצהריים. הנוכחות של דן מרגיעה אותי. כבר לא כואב כלום.

הקורס של דן היה הדבר הנכון, בזמן הנכון עם המדריך הנכון עבורי. כאדם שחי חיים לחוצים, בעבודה לחוצה, למצוא את עצמי בשלווה שכזו זה פשוט.. נכון. שלא תבינו לא נכון, צלילה טכנית הרגיעה ותמשיך להרגיע אותי בעתיד. אבל גיליתי רמה אחרת של שקט נפשי.

ואסיים כהרגלי ב.. מתי בפעם האחרונה חווית משהו בפעם הראשונה? ואענה לעצמי.. כשצללתי חופשי.

נועמקה

[BlueDiver]

יפה מאוד כתבת

אין כמו השלווה והרגיעה שבצלילה חופשית.

טוב לשמוע שנהנית ובוודאי השתפרת.

[Gidi]

תענוג לקרוא

וברוך הבא למשפחה!

[dakar]

כן, עד שלא מנסים לצלול חופשי, לא מבינים למה זה נקרא צלילה חופשית....
אני צולל חופשי מילדות אבל אישתי עד הקורס עם דן הייתה buble maker
אחרי הקורס אצל דן, היא אמרה לי: עכשיו אני מבינה למה אתה כל כך אוהב את זה ולמה צחקת עלי כשצללתי סקובה...
מומלץ לקחת את החברים\בת זוג\משפחה לנסות לצלול חופשי... זה פותח להם עולם חדש!

[irit]

יפה מאוד...ממש אהבתי

[BlueDiver]

מומלץ ועוד איך מומלץ..
אישית מנסה לשכנע כל אחד לנסות את זה, יש לי כבר 3 אנשים בתור שרוצים לנסות את זה כבר, מחכים לרגיעה של ים תיכון, ואז אני אשלח אותם באריזה לאילת לקורס אצל דן

[אהובת הים]