מהלך הצלילה החופשית שלי

[דן זלגלר]

חשבתי שיהיה מעניין אם כל אחד יוכל לספר על מהלך הצלילה שלו, התחושות, הפעולות והמחשבות - לפני, בזמן ואחרי, כך נוכל ללמוד אחד מהשני.

לפני
אני שוכב על פני המים ונכנע לתנועות של הים, פשוט נותן לו לטלטל אותי בעדינות וברכות ללא כל התנגדות מצידי, עד שאני ממש כמעט נרדם (וכבר קרה לי שנרדמתי והתעוררתי 500 מטרים מהיכן שהייתי ), אני מתרכז בנשימה שלי, בצורה פאסיווית, אני לא "שולט" בה, אני רק מודע אליה, מקשיב לה ומרגיש אותה - נכנסת ומחממת את כל גופי, יוצאת ולוקחת איתה את כל מה שאינני צריך. אני עוצם את עיני ומדמה לעצמי שאני לוויתן זרע, שלוקח את נשימותיו האחרונות לפני המסע אל המעמקים. ואז, אני מדמה לעצמי שאני (הלוויתן) מוכן לצלילה, אני מוודא כי כל גופי רפוי וכי נשימתי מתבצעת ללא כל מאמץ מצידי, אני (הלוויתן) לוקח נשימה אחת אחרונה ועובר למימד המים.

בזמן
ברגע שאני בפנים, לאחר מכת הסנפיר הראשונה, אני מביט בחטף אל פני המים ורואה אותם מתרחקים, אני מדמה לעצמי שאינני צולל כלפי מטה, אלא מתרומם כלפי מעלה. אני עוצם את עיני ונכבה, ממש נכנס למן תרדמת. אני מתעורר שוב במהלך שלב הציפה השלילית, בה אני מדמה שאינני נופל אל הקרקעית, אלא עף ללא מאמץ אל על. אני מגיע לסימן שלי (בעומק אליו התכוונתי להגיע) ועוצר, אני נותן לעצמי להרגיש את הים מחבק אותי (הלחץ בעומק) וממלא אותי באהבתו. אני מחייך, ושמחה ואושר פשוט עולים מתוכי ויוצאים אל הים. עם הגירויים הסרעפתיים הראשונים, אני מתמתח, מותח את זרועותיי מעל ראשי ומתחיל לשחות באיטיות אל עבר פני המים, לא מפסיק לרגע לחייך, מתפקע מצחוק בתוך עצמי ומתמוגג מאושר מעצם היותי היכן שאני נמצא ומיופיו של כל הסובב אותי. בשלב הקשה ביותר אני מתרכז בתנועה שלי במים ובתחושה של גופי פורס את דרכו בתוך הנוזל, אינני מביט למעלה, וזמן מאבד את משמעותו.

אחרי
אני פורץ החוצה מתוך המים, חזרה למימד האוויר, אני לוקח נשימה ראשונה עמוקה הממלאת את גופי באנרגיה חדשה, ואני נופל אחורה, נשכב על הגב, משותק מעוצמת החוויה, לעיתים אני פורץ בצחוק או צועק, מסדיר את הנשימה ומתהפך חזרה עם הפנים בתוך המים, מוכן - לצלילה הבאה.

דן.

[עודד בר]

אהבתך והיתחברותך לים פשוט מעוררת קינאה,
אתה נמצא בהיי הרבה יותר חזק מ ל. ס. די.
מה כבר אפשר לומר לאחר דבריך?

[דן זלגלר]

[Zoharfi]

טוב נו אחרי סיפור כזה זה לא יהיה הוגן מצידנו לא לתאר את מה שעובר עלינו.
אזהרה קטנה, זה יהיה הרבה פחות ציורי משל דן.

אצלי זה תלוי בעומק שאליו אני יורד.
מעל 15 מטר, אני פשוט שוכב על פני המים מנסה לאתר איזה שריר שאיננו מורפה לחלוטין ומרפה. עוצם עיניים, נושם נשימה, עוצר נשימה ל-15 שניות ואז נושם שוב ועוצר, כך במשך 2-3 דקות ואז יורד לאט, מנקודת הציפה השלילית גולש ומכוון את עצמי לאן שאני רוצה להגיע.

בקיץ כשחם, גם אני מגיע למצב של כמעט שינה על פני המים, בחורף קצת יותר קשה לי, הקור מעיר

[אמבוש]

לצערי המוח עדיין מלא בתאוריות ורעיונות אני עדיין בשלב הבדיקה של מה עובד לי הכי טוב. בינתיים הצלילה הכי טובה שהיתה לי היתה שירדתי לצלול ושכחתי את השחילר, (גיליתי את זה רק אחרי כמה דקות של טילוף, אז החלטתי לא לירות בדגים אלא רק להתמקד בצלילה ולימוד התנהגות הדגים.

היה מדהים.

אני חושב שמה שיעבוד אצלי זה פשוט לנסות להתמזג במים ולהיות שקוע בלהתבונן...

[דן זלגלר]

[עודד בר]

רעיון מעולה
אבל קשה ליישום,אם כבר יוצאים לים,לא ניקח רובה?

[אמבוש]

[עודד בר]

לא קראתה מה אנדרי עשה במקרה דומה?
הוא פשוט תקע את הדג מתחת לסלע וחזר לקחת אותו אחר כך.

[אמבוש]