אליפות העולם בצלילה חופשית 2008 - עדכונים מהשטח

[מגיש החדשות]

לינדה פגאנלי, חברתינו האיטלקיה\מצרית, יצאה לסקר את אליפות העולם (AIDA) בצלילה חופשית (לקבוצות) שמתקיימת גם השנה בשארם אל-שייח

כרגיל, הדברים קורים ואני תמיד מאחרת עם העדכונים. העובדה היא שהייתי כל כך עסוקה בלהנות, שפשוט שכחתי שאני אמורה לעדכן ולסקר את התחרות.

הבן אדם הראשון שפגשתי כשהגעתי לשארם היה גיום נרי, אלוף העולם הצרפתי, ששמע על הבדיחות של על העם הצרפתי, והחליט שבתגובה ועל מנת לנקום את כבודם של בני עמו, הוא יכתוב מאמר על הדברים המביכים אותם הוא רואה במהלך שהותו בשארם, ויצלם תמונות על מנת לתעד אותם.

אם יצא לכם אי פעם להתארח במרכז נופש איטלקי בשארם, תבינו מיד למה הכוונה ב"דברים מביכים"


בתמונה: גיום נרי עם ז'אן-פיארו, צולל בטיחות הקצר ביותר בעולם.

ההבדל הגדול בתחרות עבורי השנה, הוא שהפעם אני לא משתתפת כמתחרה, אלא כחברה בצוות הבטיחות - וזה כל כך כיף, שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בתחרויות צלילה חופשית מעכשיו. כשהתחרתי, תמיד הייתי סופר לחוצה, כששפטתי, הייתי מאד משועממת ברוב המקרים, אבל להיות כאן כחלק מצוות הבטיחות זה פשוט כיף לא נורמלי!

יתרונות נוספים של להיות חלק מצוות הבטיחות כוללים:

• עבודה על הסיבולת לחומצות חלב בשריר כשאתם חוזרים מצלילה לעומק של 30 מטרים עם סנפירים ומנסים לעמוד בקצב של גיום או אלופים אחרים...
  
• יוצא לכם לברך ראשונים כל מתחרה לאחר הצלילה (במיוחד את אלו שנראים טוב).
  
• מקבלים חולצת לייקרה מגניבה שעוצבה במיוחד עבור צוות הבטיחות.
  
• השופט ביל (סטרומברג) לא בודק לכם את הליניארד ושובר אותו (!!) בערב שלפני התחרות.
  
• יוצא לכם להסתכל על הצולל הטכני החתיך שיושב על קצה הסירה כל הבוקר ומוכן לצלול במקרה של תאונה בעומק.
  
• לא צריך לתת תשומת לב מיותרת לפגישות המשעממות של המתחרים בהן נשאלות אותן השאלות בכל ערב (ובכל שנה!).

להלן מספר תמונות מהפגישות היומיות, בהם ניתן לראות בבירור את רוב המתחרים נרדמים או נראים מנומנמים:







מצד שני ישנם גם כמה חסרונות. כרגע, היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא שאתם מתבקשים לצוף על פני המים במשך 5 שעות - כאשר תנאי הים כל כך גרועים שאתם מסתכנים בלדפוק את הראש בפלטפורמה של החבלים ולטבוע. אבל מצד שני, זה היה כל כך משעשע לראות את הפלטפורמה נעה בכזו אגרסיביות מתחת לרגליהם של הצוות המתפעל אותה, שחלק מהם פשוט נפלו למים. הנפילות האהובות עליי היו של השופט ביל, ומפעיל החבל בעל הראסטה - מרקו.

והנה תמונה של צוות הבטיחות של 2008:



והנה ריקי, מדגים את כישוריו כשחיין אומנותי... הוא גם עטה מייק-אפ עמיד במים, אבל למרבה הצער, אינכם יכולים לראות זאת:



והנה התוצאות הטובות ביותר בסגנון משקולות קבועות:

גברים:
1. צרפת, עם 260 נקודות
- נרי 98
- מאלדם 85
- בורצ'יס 80

2. יוון, עם 257 נקודות
- גיאנקו 100
- חציאסלן 85
- צאווראליס - 72

3. צ'כיה, עם 247 נקודות
- סטפאנק 100
- זלאטוסקה 75
- וואלה 72

נשים:
1. רוסיה, עם 205 נקודות
- מולצ'נובה 85
- סוריאקובה 55
- אבסנקו 65

2. יפן, עם 183 נקודות
- מאטסומוטו 60
- הירארי 63
- קיטאהאמה 60

3. ארה"ב, עם 171 נקודות
- ווילסון 57
- אדוורדס 60
- ראסל 53

עדכונים נוספים בהמשך...

מצורפות רשימות התוצאות המלאות - קבוצתי ויחידים.

[מגיש החדשות]

במהלך הימים שעברו מאז תחילת התחרות ראיתי כל כך הרבה צלילות שהזכרון ממש מעורפל, אך אני בהחלט זוכרת את הצלילות היוצאות מן הכלל.

קודם כל, אני מוכרחה לציין, שוב, שמעט מאד צוללים חופשיים יודעים לבצע צלילת ברווז כמו שצריך! אני חושבת שלפני שאתם ניגשים לתחרות, במיוחד אם זו אליפות העולם, כדאי לכם לשקול לעבור קורס לפני...

ברברה הגרמניה הכריזה על העומק המזעזע של 12 מטרים. צלחת התחתית הייתה כל כך קרובה לפני המים שהיא סינוורה את כולנו. אפילו היא ביקשה מהשופטים: "תורידו את צלחת התחתית לעומק של 12 מטרים, לפחות", ונראתה מעט נעלבת, כאילו הם משתעשעים איתה.

לדברי השופטים, יש לה בעיות השוואת לחצים כה חמורות, שלוקח לה עידנים להגיע לעומק הזה. ובכן... לא במהלך הצלילה ההיא. עם סנפירי הקרבון העוצמתיים שלה, היא פשוט טסה למטה ובחזרה אל פני המים די מהר. אולי עליה להאיט ולהרגע מעט; זה עשוי לפתור את בעיית השוואת הלחצים שלה. אני די בטוחה שזו הייתה הכרזת העומק הנמוכה ביותר באליפות העולם - אי פעם.

הצלילה העמוקה ביותר הוכרזה על ידי דייב מאלינס, עם 104 מטרים. הוא צלל מיד לאחר ריוזו היפני, שהסתובב בעומק של 92 מטרים בגלל בעיות בהשוואת לחצים. גם דייב הסתובב בעומק של 92, אך מכיוון שהכריז על עומק רב יותר, הוא איבד כמה נקודות. הצוות הניו-זילנדי היה בהחלט חביב השופטים והקהל, אך בגלל צלילה זו, ובעיקר בגלל 33 נקודות עונשין לוויליאם טרוברידג', הקבוצה הגיע רק למקום החמישי בדירוג הכללי.

הרבה צלילות לאיזור ה-100 מטרים השנה. אחת בוצעה על ידי מרטין סטפאנק מצ'כיה, אחת על ידי מאנוליס היווני, שלדעתי מוכן לקביעת שיא עולם, אך הוא ביישן וצנוע מידי עבור התהילה. עוד צלילה ל-100 מטרים הוכרזה על ידי גיום נרי, שהסתובב בעומק של 98.5 מטרים ובשל כך איבד 5 נקודות. אני מבינה אם מקבלים רגליים קרות ומסתובבים ב-70 מטרים בדרך למטה, במחשבה שהדרך עוד ארוכה, אבל גיום, להסתובב במרחק של 150 סנטימטרים מהצלחת..... זה פשוט מטופש! ומצד שני, הוא צרפתי, כך שהגיון פשוט אינו תקף לגביו

צלילת ה-100 האחרונה הוכרזה על ידי סלובאק יוראי, שיצא מפוקוס ולא הצליח לאחוז בחבל ביציאה מהמים, מה שהוביל לנפילתו, ראש קודם, אל תוך המים תוך איבוד הכרה.

פדריקו האיטלקי, נשוי +1, ביצע צלילה נקייה לעומק של 90 מטרים, וקבע שיא איטלקי חדש. התכנון היה לחלוק את השיא יחד עם דויד קאררה, שביצע צלילה לעומק זהה ביום לפני, אך ביצע את פרוטוקול היציאה באיחור של חצי שניה ונפסל.

צלילות עמוקות נוספות בוצעו על ידי כריסטיאן הצרפתי (85), דימיטריאוס היווני (85), מארטין הסלובקי (81), אנטרו הפיני (80) ומורגן הצרפתי (80).

אלכסיי מולצ'נוב הרוסי הכריז על 95, וביצע את הצלילה בקלות רבה, אך קיבל 10 נקודות עונשין על הפרת כלל החבל. ככל הנראה, הוא ספג עלפון במהלך החימום והשופטים איפשרו לו לצלול בכל זאת.

מבין הנשים, הצלילה העמוקה ביותר בוצעה על ידי נטליה מולצ'נובה (הפתעה הפתעה...), עם צלילה קלילה לעומק של 85 מטרים. מנדי ריי קרויקשנק מקנדה צללה לעומק של 80 מטרים. השלישית בעומק הייתה יארמילה הצ'כית, שזכתה במדליית הזהב באליפות של שנה שעברה בסגנון ללא עזרים. היא ביצעה צלילה נקייה לעומק של 70 מטרים.

נשים אחרות שצללו באיזור ה-60 מטרים: קארול הברזילאית (67) ונטליה אווסנקו הרוסיה (65) שקיבלו כרטיס אדום - הגישו ערעור וזכו! (רבים הביעו מחאה על שינוי דעתם והחלטתם של חבר השופטים). היפניות צללו כולן לעומקים שבין 60 ל-63 מטרים וקיבלו כרטיסים לבים. ג'ולי הצרפתיה (62), אנאבל האמריקאית (61), אילריה האיטלקיה (60), מאריה הדנית (60) ואנלי השוודית (60).

מריה ת'רזה הבריטית צללה לעומק של 60 מטרים גם כן, אך איבדה 10 נקודות על הפרת כלל החבל. ג'סיקה האמריקאית הכריזה על 62 אבל הסתובבה מוקדם ואנה הגרמניה הכריזה על 60 אך נאלצה להסתובב ב-55 בגלל התכווצות שרירים ברגל.