'תפר הזבל' כפליים מגודל צרפת

[שפונגל]

כיום ישנם 46,000 חתיכות פלסטיק לקילומטר ברחבי האקינוסים, ההורגים מיליוני עופות ים וכ100,000 יונקים ימיים בכל שנה. הגרוע מכל, אין ביכולתנו לעשות כלום כדי לנקות את זה. אז איך עושים זאת?

ריצ'ארד גראנט (Richard Grant) מדווח על תפר הזבל הפסיפי ומשלחת חדשה שמטרתה להעריך מחדש את יחסנו לפלסטיק, הדמיה על ידי ברט ריידר (Brett Ryder) הרחק באוקיאנוס הפסיפי, באיזור שנודע בעבר כמשעמם התעצבה לה אנדרטה ענקית ומיקרית באדיבות החברה המודרנית. נסתר מעיני לווינים, כמעט ולא מובן למדענים וכנראה - כפליים מגודלה של צרפת, תפר הזבל הפסיפי הוא אינו מסה גדולה ומוצקה כפי שלרב מדומיינת, אלא סוג של עיסה ימית שמרכיביה המרכזיים הם חתיכות פלסטיק.


טובעת בפלסטיק - נבלת כריש על חוף קמילו שבהוואי.

היא נתגלתה ב1997 על ידי מלח קליפורני, גולש, מתנדב לאיכות הסביבה ושפץ רהיטים שפרש מוקדם בשם צ'ארלי מור (Charles Moore) שהיה בדרכו הביתה עם צוותו בחזרה ממרוץ שיט בהוואי על קָטָמָרָן באורך 15.20 מטרים שהוא בנה בעצמו.

במקרה החליט לפנות ולחלוף דרך הקיצור הידוע כאיזור ממנו מנסים להתחמק רב הימאים, הספירלה הסבטרופית באוקיאנוס השקט. האיזור הידוע כי בו לאורך כל השנה מערבולות עצומות של אוויר חם מרחשות ונעלמות. מספר זרמים תת ימיים נפגשים באותו האיזור מביאים איתם שרידים מהחוף הפסיפי, דרום מזרח אסיה, צפון אמריקה קנדה ומקסיקו. לפני כחמישים שנה רב השרידים היו שרידים מתכלים. בימים אלו 90 אחוזים הם פלסטיק.

"לקח לנו שבוע לחצות ותמיד היה שם פלסטיק צף" אמר מור "פקקי בקבוקים, מברשות שיניים, כוסות פוליסטירן, בקבוקי חומרי ניקוי, חתיכות קלקר ושקיות נילון. חצי מזה היו בסך הכל שבבים שלא הצלחנו לזהות. זאת לא היתה תחושת גילוי יותר מאשר תחושה אפלה שמשהו נוראי השתבש כאן. שנתיים לאחר מכן חזרתי עם רשת דייגים וזו היתה התגלית המפחידה."

צפים מתחת לפני המים, בעומק של 10 מטרים, היו המוני חתיכות ושבבי פלסטיק בצבעים רבים, מסתחררים כמו פתיתי שלג או מזון לדגים. מור החל למדוד את משקל הפלסטיק והשווה אותו למשקל הפלנקטון. "מצאנו פי 6 יותר פלסטיק מפלנקטון, וזה היה פשוט עצום." אמר "לאיש לא היה מושג שכזה דבר קורה או מה יכולה להיות המשמעות של זה למערכת הימית, או אפילו מאיפה צץ כל זה."

כך הסתימה פרישתו של מור. הוא הפך את קבוצת המתנדבים הקטנה שלו ל'קרן המחקר הימית אלגליטה' (Algalita Marine Research Foundation) גייס מתנדבים, החל בקמפיינים להגברת המודעות והקדיש את כל האנרגיה הפנויה שלו על מנת לחקור את עתידו של תפר הזבל הפסיפי ועל מנת ללמוד יותר על בעית זיהום הפלסטיק בים שמצטבר לו במיימי העולם.

חלקיקי פלסטיק אינם נחשבים לרעילים בפני עצמם אך הם מושכים ואוגרים רעלים כימיים כמו DDT ו PCB הנמצאים כבר במים. פלסטיק כבר נמצא בפלנקטונים בצדפות וחיות ים קטנות והחשש הוא שהפלסטיק מתגלגל לו לצמרת שרשרת המזון הישר לצלחות שלנו. מדענים עדיין לא יודעים זאת מאחר והם רק בתחילת מחקרם בנושא. אנו כן יודעים שלוויתנים מעכלים המון פלסטיק יחד עם הפלנקטון שלהם ושיש להם ריכוז גבוהה של DDT, PCB וכספית בבשרם, אך זוהי איננה הוכחה. הלוויתנים יכלו לקבל זאת הישר מן המים על ידי גורמים אחרים.

כאשר ליאו בייקלנד (Leo Baekeland), כימיכאי בלגי החל להשתעשע במוסך שלו עם הפולימר הסינטטי הראשון, מי היה יכול לחזות שכמאה שנים אחר כך פלסטיק ישקול פי 6 יותר מהפלנקטון באוקיאנוס הפסיפי. בייקלנד ניסה לחקות אחר לכה, פולימר טבעי המופרש על ידי חיפושית אסיאתית שהשתמשו בה בזמנו על מנת לכסות ולבודד חוטי חשמל. ב1909 רשם פטנט על פלסטיק קשה ובר עיצוב לו קרא "בקטלייט" מה שהפך אותו לעשיר בהחלט.

עד מהרה החלו מדענים אחרים להשתעשע בחומר החדש של ביקלנד עם שינויים ותוספות עד שנוצר לו הPVC, הניילון הומצא ב1935 ומצא את שימושו הראשון באריזות. אחרי מלחמת העולם הראשונה בא האקריליק, קצף גומי, פוליטילן ועוד. עולם חדש של מוצרי פלסטיק אריזות פלסטיק וכלי פלסטיק.

המשוואה היא פשוטה אם כך, יותר פלסטיק יותר זיהום. הפלסטיק מוצא את דרכו למים ולטבע. עבור הצרכנים, הדבר הכי פשוט שהם יכולים לעשות הוא לותר על כמה שיותר פלסטיק בחייהם, שקיות נילון ובקבוקי מים מפלסטיק שתורמים יותר מכל מוצר אחר לזיהום הפלסטיק בעולם. ובעצם לותר על כל מוצר פלסטיק שאין להם ממש הכרח בו ואם אין ברירה, השימוש בפלסטיק מתמחזר היא האופציה הכי טובה.

theplastiki.com