בלי ביצים

[תמר לרר]

על צלילה חופשית - מנקודת מבט נשית...

יש שתי שאלות עיקריות שמשוגרות אלי כמעט באוטומט כשאני מספרת שאני צוללת צלילה חופשית. אחת-”מה? אבל מה את מספיקה לראות כשאת צוללת בלי בלונים?” שניה- “זה לא משהו של בנים? את בטח צריכה ריאות של סוס בשביל זה...”. נראה לי שכל מי שצלל חופשי יכול להגיד חד משמעית שהתשובה לשאלות הללו היא לא.



אז עולה אצלי השאלה באה – למה בעצם אין כלכך הרבה נשים שצוללות חופשי?
אני רוצה לספר על חווית הצלילה החופשית שלי מנקודת מבט קצת שונה, מנקודת מבט בלי ביצים.

לפני שנה חבר הזמין להצטרף אליו ולחברים לאילת, “אני צולל צלילה חופשית" הוא אמר, כמובן כמו סקרנית למופת קפצתי על ההזדמנות מבלי בכלל להבין במה מדובר. חמישי לפנות בוקר, אחרי נסיעת לילה מדהימה ביופייה מגיעים לאילת, התארגנו לשינה בחוף המגדלור כשלאט לאט התחילו להצטרף אלינו עוד ועוד אנשים. בשלב הזה עדיין לא הבנתי שניצבת מולי חבורה של בתולות ים.

לקח עוד יום שלם עד שהחלטתי להיכנס למים. נכנסנו כולנו יחד לים,שחינו לעומק, עברו עוד דקות ארוכות של מנוחה על פני המים כשפתאום האישה שנחה לה לידי עשתה מן תנועה חלקה והחלה צוללת לה אט אט מטה, הבטתי בה מהופנטת עד שהגיעה לעומק שבשבילי היה נראה כמו נצח (אני בכלל לא רוצה לדבר על הזמן שבעיני כל הצלילה הזו מטה נמשכה).

היה משהו בתנועה שלה שהקסים אותי כלכך שכל מה שיכולתי לשמוע בראש שלי היה "ווווואווווו.......” אחד ארוך, היא המשיכה לרחף לה שם למטה חסרת משקל , כמו בת ים, ממש כמו בת ים כשפתאום אחריה עוד ועוד אנשים סביבי החלו צוללים להם אט אט מטה, משייטים להם בעומק, ואני, צפה לי למעלה כמו שקית, בוהה בהם, מהופנטת לחלוטין, ורק מקווה לראות שכולם עולים חזרה למעלה.

כמובן שרציתי לנסות גם. הניסיונות הראשונים שלי בכלל להתחיל ולשקוע מפני המים לעומק כלשהו, שהוא לא פני המים עלו בהמון סלטות וגלגולים קדימה אחורה והסתבכויות רגליים שלא היו מביישות לוליין בקרקס, אבל להגיע לעומק של מעל 4 מטר לא הצלחתי.

עברו עוד כמה פעמים של גיחות כאלו לאילת עד שבכלל תפסתי שאני מצליחה להגיע ל-10 מטר. וכך כל פעם יותר ויותר עמוק לתוך המים, ופתאום הבנתי, הנה, גם אני משייטת לי בעומק חסרת משקל וההרגשה, ההרגשה שאי אפשר בכלל לתאר במילים, שקט, דממה מוחלטת, רק את והמים וכל דבר אחר שקורה בחוץ או מסביב לא משנה יותר. והתנועה, כאילו הוסר ממני כל המשקל שאני נושאת כל יום, תנועה חלקה מרגיעה ומשוחררת והכי טבעית בעולם. הראש נקי מפוקס וחד, הכי חד שיכול להיות, אבל לא מוטרד, פשוט בנוכחות מלאה.

בסופו של דבר החלטתי לעבור קורס צלילה חופשית, שבפני עצמו הייתה חוויה. נדהמתי לגלות כמה אני לא יודעת, לא על עולם הצלילה ולא על הגבולות שלי עצמי. ההתנהלות שלי בתוך הים השתנתה, הרגשת הביטחון שלי בתוך המים עלתה והמודעות שלי (או יותר נכון חוסר המודעות) לאופן שבו אני צוללת השתנה לגמרי.

ועכשיו קצת רוח... כי חייבים...
תמיד חיפשתי לי כל מני דרכים להשקיט את הרעש בראש, אם זו יוגה או גיחות תכופות למדבר הכל כדי להנמיך טיפה את הטונים של ההתרחשויות סביבי אבל הרגשתי שמשהו חסר, שלא באמת הצלחתי למצוא מקום מנותק לגמרי.

צלילה חופשית אמנם כמעט תמיד מקושרת עם גברים אם זה צייד ודייג או אם זו התחרות, אבל זה הרבה מעבר. בשבילי הצלילה בים זה מקום של שקט אינסופי ורוגע, יש בחוויה הזו משהו מרפא לחלוטין. אני מרגישה שגיליתי מקום מפלט חדש ששום יוגה ושום מדיטציה לא הצליחו להשתוות אליו.

אני רוצה להודות לדן ואירית על הקורס ועל האירוח המקסים , המון אהבה.



תמר

[יאן]

יפה.

[Yotam]

אהבתי מאוד.

רק תגידי את הדברים האלו מספיק פעמים ומספיק בקול,
ואולי בסוף מפגשי צלילה חופשית באילת יפסיקו להזכיר בצורה מטרידה פגישות מחזור של Hell's Angels.

[ohadh]

בתור אחד שאף פעם לא התחבר לדייג בצלילה חופשית, מבחינתי פגעת בול בכל מילה

[תמר לרר]

אין לי מושג איך התמונות שלי הגיעו לפה. דן?

אל דאגה.. לאט לאט גם נשים יתחילו להגיע....

[דן זלגלר]

[Gidi]

אם יוצאים קצת מ"הבועה" הישראלית,
מגלים שאחוז הנשים הצוללות חופשי (גם לשם דייג),
לא נמוך כלל וכלל...

הכל עניין של תפיסה ותרבות.

ועדיין, כל המצטרפת הרי זה משובח.

[Alina]

אהבתי את מה שכתבת
וגידי צודק...רק בארץ מסתכלים עלי כמו על משוגעת כשאני מספרת לכמה צללתי.

[nir saldinger]

[שנהב]

יאמי, צוללות חופשיות....
מה זה אומר