פרשת האי היווני חלק א'

[blue]

בהמשך לאימונים מסודרים במהלך השנה האחרונה, החלטתי יחד עם שותפי לצלילה להתקדם צעד אחד קדימה ולהשתתף בתחרות צלילה חופשית!
לאחר בירורים רבים ותיאומי לו"ז החלטנו להשתתף בתחרות של AIDA HELLAS אשר מתקיימת בלוטראקי יוון.
בסמוך למועד הזמנת הכרטיסים גילינו תחרות נוספת המתקיימת בסנטוריני, יוון, בדיוק שבוע אחרי התחרות בלוטראקי, אז אחרי קבלת אישורי הנהלה, החלטנו לנסוע לשתי התחרויות. הרעיון היה 5 ימי אימון בלוטראקי אחריהם 2 ימי תחרות, נסיעה לסנטוריני, 5 ימי אימון ו2 ימי תחרות.
כרטיסים הוזמנו, מלונות, טיסה פנימית, מעבורת והכל היה מסודר. יצאנו לדרך 2 מתוך 4, השניים שהשארנו בארץ לא יכלו להשתתף כל אחד מסיבותיו הוא, וסיפקו תמיכה רוחנית ועידוד (אני כבר מזהיר, שנה הבאה אין שיחרורים!!!)

תנאי הים בלוטראקי היו סבירים, ויום אחר יום התרגלנו אל תנאי הים, ואל הרעיון שצוללים על פי תזמון, הרעיון של ימי האימון היה לדמות תחרות ככל הניתן, וזה אומר, הכרזת עומק יום לפני הצלילה, קבלת זמן צלילה וביצוע ההכנות והחימום בהתאם. למדנו הרבה, פאנוס, מארגן התחרות הינו צולל תחרותי מנוסה מאד וחלק איתנו את הידע הרב שצבר במשך השנים, כמו גם שאר המשתתפים באימונים, החלק המעניין היה לרות גישות שונות של צוללים שונים, גישות שונות, דרכים שונות אבל בסוף הכל עובד פחות או יותר... כנראה שכמו בכל שאר תחומי החיים, אין דרך נכונה אחת, יש הרבה.

לפני יום התחרות הראשון החלטנו לנוח יום ולא להתאמן עדיף לאגור אנרגיה לתחרות מאשר לבצע עוד צלילה אחת...
אחר הצהריים הכרזתי על 50 מטר ללא עזרים.
בוקר התחרות, רמת המתח סבירה, אך תנאי הים לא משהו... אין ברירה, צריך לצלול! ביצעתי חימום, הגעתי לחבל התחרות הרשמי, 5 דקות של אוורור, 30 שניות - מהדק את הנוז קליפ, 20 שניות, 10, 5 4 3 2 1 סדרת פאקינג ונכנס לצלילה, הכל תקין, השוואת לחצים כרגיל, נכנס לנפילה בעומק המתוכנן, עוצם עיניים עובר את התרמוקלינה, רועד קצת מקור (חליפה 3 מ"מ 17-18 מעלות - לא אידאלי) וכעבור זמן לא רב, מגיע לצלחת. אוסף את התג, מצמיד אותו אל חגורת הסקוצ', משיכה חזקה בחבל ומתחיל לעבוד למעלה.... עובד עובד עובד, פוגש את צוללי הבטיחות וממשיך, בתחרויות צוללי הבטיחות מחכים ב25-30 מטר, אז יש עוד הרבה עבודה אחרי שפוגשים אותם, במיוחד בסגנון ללא עזרים... ממשיך לעבוד, עוצם לרגע את העיניים ושוקע אל תוך חלום.. לא זוכר בדיוק על מה חלמתי, אבל זה היה נעים, פוקח עיניים ורואה את הסירה משמאלי (היא הייתה אמורה להיות מימיני) ו3 צוללים סביבי... מיד אני מבין, בלאק אאוט.
הצלילה התחרותית ראשונה שלי מעולם נגמרת בעילפון מים רדודים! אך, איזה אכזבה! עולה לסירת המנהלה, מקבל חמצן לדקה, וחוזר לחוף עם הזנב בין הרגליים... שוטף את הטעם המר בפה עם קצת מי ים, ומתחיל להריץ את הצלילה בראש ולתחקר: מה קרה? איך זה קרה? ומה לעזאזל עושים כדי שזה לא יקרה שוב?!
עובר על הוידאו של הבלאק אאוט (למזלי כל סיום הצלילה מצולם בצורה יוצאת דופן ואני יכול לראות בברור כל רגע ורגע) עובר על המחשב, על קצב הירידה, קצב העליה, זמן הצלילה, הכל כרגיל!!!! אין אף סיבה נראית לעין שתסביר את הבלאק אאוט, למעט לחץ, אבל גם הוא היה ברמה סבירה ביותר.

עשרות פעמים הרצתי את ההכנות לצלילה, את הירידה, העליה ולא הצלחתי למצוא שום דבר לתקן!!!! מה עושים מחר? הלב אומר להכריז מחר 50 ולבצע בשנית את אותה צלילה, אני יודע שאני יכול. הראש אומר לחתוך 5 מטר ולשחק על בטוח... התלבטות קשה! מתייעץ עם אחרים, חלק אומרים 50 חלק 45, לשניהם סיבות משכנעות אבל שום דבר שלא חשבתי עליו בעצמי. בסמוך למועד ההכרזה אני מחליט לחתוך 2 מטר ולבצע צלילה קשה אך עם בטחון שאני יכול לבצע אותה! מכריז 48 מטר ללא עזרים.
אחרי סיום ההכרזות אני רואה שעוד בחור שנכשל באותו יום בצלילה ללא עזרים ל51 מטר, הכריז גם 48, אף אחד לא הכריז עמוק יותר... אני מעודד! אם אצליח אקח מדליית זהב, בתחרות הראשונה! אחרי בלאק אאוט!!! הרבה תקוות למחר, הרבה לחץ ... הולך לישון, לא ישן יותר מדי.

בוקר התחרות השני, הכל תקין, הים במצב אידאלי, אבל הלחץ עלה, אין, היום זה היום!!!! זה הmoney time אני חייב להתעשת, חייב להרגע.
חימום רגיל, הכל על פי תכנון, 6 דקות לפני, מגיע לחבל התחרות, 2דקות, דקה וחצי, דקה, 30 שניות - מהדק נוז קליפ, 20, 10 5 4 3 2 1 נשימה אחרונה, סדרת פאקינג ונכנס לצלילה, השוואת לחצים תקינה, הכל כרגיל, נכנס לנפילה חופשית בעומק המתוכנן, עוצם עיניים, עובר את התרמוקלינה, רועד קצת מקור, ומגיע לצלחת! אוסף את התג, הפעם לא נדבק לסקוצ' הנבלה, שורף 4-5 שניות על להלביש את טבעת הגומי על יד ימין, משיכה בחבל ומתחיל לעבוד, עובד, מרגיש שטבעת הגומי מחליקה לי מהיד, פותח את אצבעות יד ימין לרוחב ככל הניתן וממשיך. עובד,עובד, צוללי בטיחות, עובד עובד, אויר, אור, נאחז בחבל, נושם פעמיים שלוש, מסתכל אל הסירה, מזהה את פאנוס, מוריד את הנוז קליפ, מסמן או קיי ביד ימין ואומר I'm OK ממשיך להסתכל אל פאנוס בעיניים ורואה כרטיס לבן... חיוך. צלילה קלה באופן מפתיע, ורק מחשבה אחת בראש: איך אתמול התעלפתי מעוד 2 מטר? איך?????!?!?!?!?!

חוזרים למלון,הולכים לטברנה הסמוכה, שותים אוזו ואוכלים משהו ליד, חוזרים למלון, טקס, תעודות, מדליות, לחיצות ידיים ויושבים לאכול, עיריית לוטראקי ממינה ארוחת בופה לסיום התחרות (בעיניי רוחי אני רואה איך עיריית אילת תממן גם ארוחה כזאת, כשתהיה סופסוף תחרות בארץ...)
מקשקשים, נפרדים לשלום מכולם ועולים על הטרמפ לפיראוס, שעה שעתיים בפקקים של יום ראשון בערב בדרך לאתונה מגיעים לפיראוס.
מה אני אגיד לכם? הקולות,אורות וריחות אכן מזכירים את חיפה, יותר נכון את העיר התחתית בחיפה, לא מלבב במיוחד... בבוקר מפליגים לסנטוריני, עוד שבוע שלם של צלילות ויומיים תחרות!

על סנטוריני אכתוב בהמשך...

[valk]

wow
מגניב!
בהצלחה בהמשך. תודה על השיתוף!

[AharonSolomons]

I want to congratulate you - Eran for your phenomenal success in Greece. I had the pleasure of working with you on my deep course in Eilat this summer, where I became convinced that in you we had an Israeli diver, with the potential for world ranking.
To put your dive in perspective, a very short time ago this would of been a world record. And as an opening bid in your first competition it was great!
A possible reason for the black out might well have been in diet. It was found in a research of all competitive divers, that blacked out in an international competition. They were all deficient in sugar.
If you have eliminated that it was caused by stress- which is the obvious and most common factor. And that a second dive always has less stress, because you know exactly what's coming, however, on a second dive, you were carrying the psychological burden of the black out and also your war with the tag on the bottom. So, if anything - the stress factor might have been nearly the same as the first dive. So in looking for other causes the sneakiest one is the blood sugar levels. I am not presuming to guess, as I do not have all the information, but this is just another factor. However, I would be very interested to hear much more details, such as at what depth did the black out occurred, and when did you feel you lost lucidity i.e. the "beautiful dream".
One has to take into account that the conditions in Greece are very different and much harder than the Sinai. Most of the elite no fins divers in the international competition in Greece this year chose, because of the very strong thermoclines, to do all their warm ups dry. As for this discipline - they were wearing suits of only 1.5mm - 2mm, and they had to train themselves not to tense up on meeting the thermocline. I have great expectations for you next year. Again, my warmest congratulations to both of you.

[סטיקי]

כל הכבוד!!! והרבה בהצלחה בהמשך!

יהיה מעניין מאוד לראות את הוידאו

[blue]