Rab Dive Off 2010 - (למרות התכנונים) סיכום מהצד

[ohadh]

ב-22 לספטמבר טסנו גידי ואני לתחרות Rab Dive Off 2010 בקרואטיה.
נחיתה בריאקה, סיבוב סידורים עם המארגנת מיה (אותה גידי מכיר כיוון שזו לו השנה השנייה כצולל בטיחות בתחרות) וב- 10 בלילה מגיעים לבית ההארחה באי.

ונעבור לתירוצים - יום חמישי, מחר התחרות מתחילה, ואני סחוט משבועיים קורעים בעבודה, אבל חייב להתאמן לפני התחרות. כמה חודשים אחורה - תכננתי לבצע תכנית אימונים מסודרת ולהצהיר על עומק של 50 מ' לפחות בשני הסגנונות בהם תכננתי להתחרות - FIM ו- CWT, עומק שלא יצא לי לבצע עד כה עקב אילוצים שונים.
נרשמתי לאימון הצהריים במועדון הצלילה המקומי, מגיע ב- 14:00 למזח, ואליי מצטרף עוד מתאמן אחד, יורי דאיץ' שמו, בחור סלובני גבוה וחביב, שלא שמעתי עליו עד אותו יום.
שנייה לפני היציאה לאימון אני מגלה שהייתי אמור להביא אישור רפואי (דבר שכמובן לא עשיתי), אני מסמס לאישה שתתחיל לחפש משהו כזה בבית, אולי יש משהו ישן... בינתיים יוצאים לאימון בזודיאק שנינו ומנהל מועדון הצלילה. מתמקמים, פורסים מערך ומתחילים בחימום.
אני עם חליפת 3 מ"מ ישנה, מתמודד לא רע עם 19 מעלות עפ"נ המים. מר דאיץ' פותח בצלילה ראשונה ל-30 מ', מדמה את העומק של מערך החימום בתחרות עצמה.
דאיץ' ממשיך בעוד כ-5 צלילות רדודות יחסית בריאות ריקות, ועולה להתחמם בסירה, ממשיך לדמות את תנאי וזמני התחרות. אני בינתיים לא מעמיק, מחכה שהחבר מסלובניה יסיים את הרוטינה בלי להפריע.
כעבור מספר דקות האדון יורד מהסירה, מתנשם שתי דקות, ובלי להתבלבל מביא אותה ב- 78 מ' FIM, חוזר כחול מהקור, אבל ללא סימני מאמץ מיוחדים. מדהים. כמובן שידעתי לאיזה עומק הוא מתכוון לצלול, עשיתי לו צלילת בטיחות והיינו מתואמים לחלוטין.
עכשיו תורי... סיפרו לי קצת על התרמוקלינה באיזור הזה של הים האדריאטי, אבל כנראה שלא סיפרו מספיק. אני מתחיל בריאות ריקות ל-15 מ', ואיפשהו בדרך, אחרי כ-10 מ', אני חוטף מכת קור ראשונה, מסתכל על ה-D3 ולא מופתע - 16 מעלות.
מבצע עוד שתי צלילות כאלה, נח מעט ומחליט להעמיק. מתנשם כמו שצריך, מתכוון לרדת כמה שירגיש נוח ונעים (או לפחות לא קפוא), הציפייה היא לפחות 40 מ'. מתחיל להעמיק, חוטף מכת קור ראשונה ב- 10 מ', ממשיך, מכת קור בעוד 10 מ', ואז אני נבלם לחלוטין. קור כזה לא חוויתי בחיים, גם לא בנגמ"ש בחורף קשה ברמת הגולן... העומק - 30 מ', הטמפרטורה - 13 מעלות. חוזר למעלה. מתנשם קצת, מנסה שוב. נבלם שוב, הפעם כבר ב- 27 מ', כנראה סוג של "קור מצטבר"... ככה זה לא יכול להמשיך.
הסלובני מבחינתו סיים, עשה את שלו להיום. אני עושה עוד ניסיון, הפעם זה מסתיים ב-23 מ' קרים במיוחד. הבנתי. ככה אני לא יכול להתחרות. גם הקור שובר אותי, גם העייפות המצטברת וגם האישור הרפואי הזה פתאום. בו במקום מיניתי את עצמי לצלם התחרות, אי אפשר בלי איזה ג'וב

למחרת יוצאים בבוקר עם צוות התחרות, גידי משחק תפקיד מרכזי בארגון התחרות - מתקין את מערכת משקולת-הנגד על הפלטפורמה, מסדר משקולות, ובאופן כללי פותר את כל הבעיות.

התחרות מתחילה, FIM ו- CNF ביום הראשון מתוך שניים.
דאיץ' מתחיל ראשון ומבצע 82 מ' FIM קליל. מסתבר שהבחור כבר עשה השנה 91 מ' בתחרות ביוון, ו- 101 במשקולות משתנות. התמזל מזלי להתאמן עם קליבר רציני...

ואני? מצלם (מפני המים, לא רוצה לקפוא שוב...) :

יורה דאיץ' חוזר מ-82 מ' FIM

יום התחרות הראשון מסתיים די מהר, כיוון שמתוך 32 צוללים שנרשמו בהתחלה, 20 ביטלו את השתתפותם עקב מגוון סיבות - מחלות, חשש מהקור, אימונים לקראת שיאים וכו'.
את תוצאת היום קובע דאיץ' כשאחריו מספר צ'כים וסלובנים עושים תוצאות יפות באיזור ה- 55-65 מ'.

מתוך מספר נשים שנרשמו לתחרות נותרה מריה קדוואני-קונצברג האוסטרית, שקבעה בהמשך שיא אוסטרי ב- CWT עם 45 מ'.

צוות הבטיחות ועבדכם הנאמן בסיום היום הראשון

מקפלים ציוד, חוזרים לבית ההארחה, ואני מרגיש כאבי גרון, למחרת בבוקר אני כבר עם חום גבוה, מושבת בחדר.
יום התחרות השני נפתח באיחור של כ- 4 שעות עקב מזג אוויר סוער. כשהחברים כבר יצאו לים, הם נתקלו בזרמים חזקים שהורידו מהביצועים הצפויים.

בסה"כ לא נרשמו בתחרות אירועי בטיחות חריגים, למעט סמבה קלה של אחד המתחרים. לאורך כל התחרות שהה על הסירה רופא, ושלושת הצוללים העמוקים של כל יום "זכו" לנשום חמצן נקי למשך מספר דקות לאחר הצלילה.

מיקל ריזיאן הצ'כי לוקח אוויר

גם ללא השתתפות כמתחרה, למדתי המון - מהמארגנים, מהשופטים וכמובן מהמתמודדים - בפעם הבאה אגיע מוכן (חליפת 5 מ"מ חדשה כבר בקנה...)

חלק מהתמונות שצילמתי פורסמו באתרים שונים, בעיקר בקרואטיה וסרביה, חלקם אפילו הואילו בטובם לתת קרדיט

http://www.morsko-prase.hr/2006/index.php?option=com_content&task=view&id=9625&Itemid=2

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לגידי שדאג לי כמו אחות רחמניה

אם קראתם עד לכאן - מגיע לכם צל"ש

נתראה בהפנינג,

אוהד

[blue]

אכן חוויה!

אבל פיספסת את הלקח הכי חשוב לדעתי!!! לא צוללים במים קרים

למה לצלול במים קרים אם יש ברירה? אני מבין אם היית גר בקרואטיה, אבל אתה לא, למה לסוע לתחרות עם תנאי ים כאלה? לי זה נראה כמו סיוט... אני שונא מים קרים ועוד יותר שונא לצלול בלי שמש... לדעתי תבטל את החליפת 5 מ"מ ותמצא תחרות עם תנאי ים נורמאלים...

My 2 cent...

כל מקרה תודה על השיתוף!

[ohadh]

[יולי]

0. כול הכבוד. כן ירבו הניסיונות להתחרות ולנסות דברים חדשים.
1. אין אם. החרוף הזה אתה תתאמן גם בים התיכון. (אבל לא חייבים את החליפה הכי טוב בשביל זה).
2. אני חושב ששותף לנסיעה הוא חלק חשוב, גם במחיר של מים קרים. (אבל צריך להכי שיעורי בית).

אני בטוח שכול הלקחים יקדמו אותך כבר באימון הבא.

[Gidi]

Blue, מים קרים זו לא מגבלה...

חליפה 5 מ"מ טובה הייתה פותרת לו את הבעיה,
אבל במקרה של אוהד, ההחלטה לא להשתתף הייתה נכונה,
מעבר לקור, הוא התחיל לפתח גם הצטננות/קירור,
כך שעשה בשכל.

לפעמים צריך לדעת מתי לוותר, לצערי פגשתי כאלו
שגם אחרי שבוע של אנטיביוטיקה החליטו להתחרות (נחשו מה הייתה התוצאה).

בכל מקרה, נהננו מאוד (גם מעבר לתחרות), אני צברתי עוד נסיון, יותר מהצד האירגוני/טכני... אוהד הכיר המון חברים חדשים

ואני אפילו למדתי עוד קצת קרואטית



נ.ב.
אוהד כמה פעמים חזרתי על סיפורי קרואטיה ואמרתי שגם ביולי המים קרים למעלה
והתרמוקלינה מקפיאה למטה...?!

[blue]

[Gidi]

מים קרים זה לא כיף = לא צולל, זו הגזמה בוטה

אבל כל אחד ורף הטמפרטורות שלו...