מאמר - קורס הצלילה החופשית הראשון: ההתנגדות חסרת תועלת

[דן זלגלר]

מאמר מאת: פול קוטיק
www.deeperblue.com

אילו הייתי מקבל שקל בעבור כל אימייל שקיבלתי בו אני נשאל כיצד ללמוד צלילה חופשית, ובכן, כנראה שלא הייתי כותב את המאמר הזה הא? אך עד אשר יצליחו למצוא דרך להפוך פניות אלו לכסף, נראה שאאלץ להמשיך ולכתוב כמיטב יכולתי

מה שרוב האנשים ששולחים פניות אלו מתכוונים לשאול הוא: "היכן ניתן למצוא בחינם באינטרנט חומר שיהפוך אותי לצולל חופשי מעולה?". התשובה שלי תמיד זהה: בשום מקום. אני מייעץ תמיד לאנשים אלו לחפש הכשרה מתאימה אצל מדריכים מוסמכים.

צלילה חופשית, במיוחד ברמת המתחיל, אינה פתוחה לאוטודידקציה, כלומר ללימוד עצמי. מי שיש לו ספקות מוזמן להתכרבל מתחת לשמיכה ולקרוא את צלילה חופשית - בלימוד עצמי, מאת אנירו. אה. שחור, אתם יודעים, הבחור שישן עם הדגים, ההוא שלא תראו אותו יותר. מלבד העניין המטריד של אוטודידקטים התופסים מקומות פנויים בלוח מודעות האבל בעיתונים, ישנם כל אותם אלמנטים פיסיים ופסיכולוגיים בהם על כל צולל חופשי לשלוט, אשר מטבעם קשים מאד או בלתי ניתנים כלל לגילוי בכוחות עצמינו.

השנה, הקדשתי מחשבה לכל התלמידים שעברו אצלי בשנים שחלפו ועל הישגיהם בקורסים. גיליתי שניתן לחלק את כל התלמידים לשתי קבוצות עיקריות. ישנם תלמידים המרוויחים המון מהקורס ומשפרים את יכולותיהם במאות אחוזים במהלכו ומצד שני יש את אלו המסיימים את הקורס עם הישגים גבוהים במעט אך דומים לאלו איתם הם נכנסו אליו.

והנה המקום בו העניין מתחיל להיות מוזר. נראה כי ככל שהניסיון בצלילה חופשית (ללא הכשרה!) גדול יותר אצל התלמיד המגיע אל הקורס, סיכוייו לסיים את הקורס בקבוצה המצליחה הולכים וקטנים. כמו כן, נראה שנשים נוטות להצליח בקורסים יותר מגברים.

שני התלמידים הדימיוניים הבאים, הינם בעלי מאפייני מפתח המשייכים אותם אל שתי הקבוצות עליהן אנו מדברים (המצליחה מאד והמצליחה פחות):

דני מגיע לקורס צלילה חופשית עם 10 שנות ניסיון בצלילה חופשית באמתחתו, הוא נוהג לצאת לדייג בצלילה חופשית עם חבריו באופן קבוע. הוא משער כי הצלילה העמוקה ביותר שעשה הייתה לעומק של 15 מטרים.

אורית, לעומתו, הינה צוללת מיכלים מוסמכת. ניסיון הצלילה החופשית שלה מוגבל לשנירקול שעשתה במסגרת הסמכתה כצוללת מיכלים, לפני ש..."עברתי לצלילה אמיתית", כפי שהיא ניסחה זאת...

בסיום הקורס, דני סובל מגודש וכאבים באוזן, עומק הצלילה המירבי שלו עדיין עומד על 15-20 מטרים, והוא לא מאושר מהמצב. אורית, לעומת זאת, עברה בקלות את רף 20 המטרים וממש זוהרת מהתלהבות.

מה קרה? מסתבר שההסבר הוא ממש פשוט.

דני חשב שהוא כבר חיבר את רוב החתיכות בפאזל הצלילה החופשית בעצמו, והוא ניגש אל הקורס עם התוכנית שיאסוף במהלכו קומץ "טריקים" שיעלו אותו אל "הרמה הבאה" בצלילה חופשית. הוא בחור תחרותי, דני שלנו, והוא הניח שישאיר את עמיתיו לקורס בשובל של בועותיו - ולאחר מכן יחזור הביתה ויעשה את אותו הדבר לחברים איתם הוא נוהג לצלול. למרבה הצער, רוב הידע שהיה ברשותו של דני היה טריוויאלי, או פשוט לא נכון. בעקבות זאת, אסטרטגיית הלמידה שלו הכשילה אותו.

חווית הלימוד של דני הסתכמה ב:


מה המדריך אומר:
"...וכך, כאשר אנו מעמיקים, ככל שהלחץ ההידרוסטאטי גדל, נפח הריאות שלנו קטן. בעומק של בין 20-30 מטרים, אצל רוב בני האדם, הריאות מגיעות לנפח השארית שלהן והופכות את השוואת הלחצים בטכניקת וואלסאלווה לכמעט בלתי אפשרית..."

מה דני שומע:
"...בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-30 מטרים-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה-בלה..."

רואים? התנאים המקדימים שהביא את דני אל הקורס הכינו אותו בצורה מעולה להפעלת התנגדות ללמוד את מה שמדריכי הצלילה החופשית שלו ניסו ללמד אותו.

אורית, מצד שני, ידעה שהיא לא יודעת כמעט שום דבר על צלילה חופשית, וזה היה היתרון (הגדול מאד) שלה במהלך הקורס. ולמרות שאורית הינה אדם תחרותי לא פחות מדני, הידיעה הפשוטה הזו מנעה ממנה להגיע אל הקורס כמתמודד, ולמה לה? היא הרי לא מצפה לנצח במשחק שהיא מעולם לא שיחקה. במקום זאת, היא משיבה את תשומת ליבה המלאה לכל דבר שהמדריך מציג, שואלת שאלות, וממלאת בקפידה אחר הוראותיו בים ובבריכה.

מדריכים מנוסים מפתחים את היכולת לזהות התנגדות ללמידה אצל תלמידיהם, בין אם היא פעילה או סבילה. ללמד תלמיד המתנגד ללימוד אינה דבר של מה בכך, ועל המדריך לשקול את התועלת (והצדק!) של השקעת מאמצים מיוחדים בדני מכיוון שדבר זה יגרום להסבת אמצעים לימודיים מוגבלים לכיוונו, על חשבונם של תלמידים אחרים.

בסופו של דבר, כמובן, זוהי אחריותו של התלמיד להפיק את המירב מתוך הקורס בו הוא השקיע את מיטב זמנו וכספו. כתלמידים, עלינו לעזור למדריך שלנו לעזור לנו. בחינה עצמית הינה המפתח כאן. עלינו להיות מסוגלים לזהות סימנים של התנגדות לימודית בעצמינו, ולווסת את התנהגותינו בהתאם.

אין שום עלות הכרוכה בהגעה לקורס במצב של "דף חלק", בתולי מבחינה אינטלקטואלית, ברמת מתחיל, "ירוק" ככל שירוק יכול להיות, אלא אם כן מדובר באדם בעל אגו שביר ביותר. הידע שביכולתכם לרכוש בקורס הצלילה החופשית הראשון שלכם, ייצור מערכת מורכבת, ולמרות שיתכן כי חלקים עובדתיים של המערכת ידועים וברורים לכם, המערכת אותה הם מרכיבים איננה מוכרת לכם. המערכת השלמה מאצילה משמעות חדשה לכל רכיב בה, משמעות שעשויה להיות קריטית להתפתחותכם בתחום.

שימו לב לכל דבר, לא משנה כמה הוא נראה לא חשוב בהתחלה. אינכם יודעים אלו חלקים מהמערכת הלימודית חשובים ואלו אינם - אילו הייתם יודעים, אתם הייתם המדריך ולא התלמיד. היו כמו אורית, לא כמו דני. ההתנגדות חסרת תועלת. שאלו שאלות, במיוחד את השאלות הטפשיות. אני חושב שהשאלה הכי מרשימה ששמעתי מתלמידה בקורס צלילה חופשית הייתה:

"אז מה שאתה אומר זה שאני צריכה לשאוף אוויר, להחזיק אותו בפנים, ואז לצלול מתחת למים?"

קראתם נכון! זהו אכן התהליך הבסיסי ביותר של הצלילה החופשית. שאלה מטופשת? כלל וכלל לא - התלמידה ששאלה אותה עשתה התקדמות מרשימה מאד באותו היום. מסתבר שהיא תמיד נשפה את כל האוויר החוצה מריאותיה לפני צלילה חופשית! התלמידה הזו המשיכה, ללא בושה, לשאול עוד ועוד שאלות, שמה לב לכל מה שהמדריך אמר והתקדמה בצעדי ענק במהלך הקורס.

רוצים להפיק את המיטב מקורס הצלילה החופשית אליו נרשמתם? השאירו את האגו שלכם בבית, התוודו בפני עצמכם לגבי חוסר הידיעה המוחלט שלכם בתחום, התייחסו אל כל חומרי הלימוד כחשובים ביותר ואפשרו למדריך שלכם לעצב בעדינות את יכולותיכם והתנהגותכם בצלילה חופשית - כך תעלו על דרך המלך.

[karish]

וואו

דן, אני אין לי אגו , ואני פתוח להיות בקוןרס..